יש משהו ענו ואצילי בחיבור של עמרי כהן ואת'ניק גרוב לשיר התימני העממי הזה. הפניה ל"אל מסתתג'יב", היושב במרומים, בבקשה – "ענה לקריאתי במהרה. ורפא את כל כאביי אתה הרחום הנעתר לבקשות". הפיוט המוסיקלי, מכיל תמצית מהמסורת האותנטית,  ועם זאת מצליח ליצור את הסינתזה המיוחלת למוסיקה עכשווית בצליל אקוסטי מינימליסטי מדויק בנגינתם של נחום כהן – גיטרה אקוסטית  ואלעד ערוסי בפסנתר. הסלסול והעיבוד של עמרי כהן מבשרים על הסינתזה המודרנית של המוסיקה שעברה מדור לדור. אינני מבין מילה ממה שעמרי כהן שר, אבל האזור האמוציונאלי שבתוכי מתרגם את הצלילים למבע שמחלחל. בוויכוח על מוסיקה מזרחית ישראלית אותנטית – יש להביא את השיר הזה ואת ההרכב הזה כהוכחה לדבר האמיתי כנגד האינסטנט פופ הים תיכוני.