מארינה מקסימיליאן שרה משבר יחסים. עולמות שהפכו מנוגדים. גם חופשה, שכביכול מסמנת בריחה למקום רחוק, לא תצמצם מרחקים שנפערו ביניהם. מארינה נוגה, קודרת, משדרת דכדוך וזעקה במנגינה המכילה את התחושה. השיר מוליך במסלול ישיר אל הסיפור שלה. אין כאן תיחכום פואטי. "בוער בי השינוי", שרה מארינה כבר בשורה הראשונה של השיר. השפה ישירה. מורגשת הדחיפות להגיד את מה שבוער בקרבה.
גם המוסיקה אינה חותרת לאפיק אלטרנטיבי, אלא מובילה ישירות למקומות שמתחת למיתרי הקול. ההפקה האלקטרונית מוסיפה עוצמה לוידוי החושף – לא בהשתפכות של כינורות אקוסטיים אלא בצליל אלקטרוני המעביר את הפן המנוכר והקר נטול הסנטימנט והחמלה. שני אנשים נפגשים, וזה כבר לא קורה. יש כאן כאב אבל גם השלמה. מארינה נשמעת קרובה אצל עצמה. באמת בוער בה השינוי. השיר הזה אינו משקר.

בוער בי השינוי / בשבילי זה כמו תרופה / בוער בי השינוי / אולי ברוח התקופה
גם אם לא ידעת/ לא ראית את זה בא/ אני מרגישה ת׳סוף / וסוף זה לא נורא
בוער בי השינוי / גם אם הוא נפגע/ בוער בי השינוי / בוערת כבר זמן מה
גם אם לא ראית / איך לא ראית את זה בא/ אני מרגישה בסוף/ שעשינו פה בחירה
שני אנשים נפגשים/ מחזיקים ידיים מול אותה תמונה/ אני רואה הרים / אתה רואה שקיעה

שני אנשים מנסים/ מזמינים חופשה / רחוק מכאן / אני רוצה על הגלים / אתה אומר אני צריך שנייה
צריך שנייה / את לא שפויה ….
רואה בך שינוי / שוכב על הספה/ נדמה לך שינוי / מיד לוקח חזרה / גם אם לא הספקת/ לא ראית את זה בא
אתה מרגיש שזה קרוב/ ומבין שאין ברירה
שני אנשים נפגשים/ מחזיקים ידיים מול אותה תמונה/ אני רואה הרים / אתה רואה שקיעה
שני אנשים מנסים/ מזמינים חופשה / רחוק מכאן / אני רוצה על הגלים / אתה אומר אני צריך שנייה
צריך שנייה / את לא שפויה
שני אנשים נפגשים/ מחזיקים ידיים מול אותה תמונה/ אני רואה הרים / אתה רואה שקיעה
שני אנשים מנסים/ מזמינים חופשה / רחוק מכאן / אני רוצה על הגלים / אתה צריך שנייה