לך תתווכח עם "ירושה" של 7 אלבומי פלטינה, 8 גראמיז, מקום שמור היטב יש לבי ג'יז בהיכל התהילה של הרוקנ'רול האמריקני אחרי 60 שירים (סינגלים) במצעדים. שלושים שנה אחרי Saturday Night Fever של 1977, עדיין ההרמוניות הקסומות האלה של טריו האחים ב"טרגדיה" ממשיכות להפעים, גם קצבי הפאנקי, המנגינות הקליטות, הפופ המשובח, האל-זמני.
הכפול הזה כולל את הגדולים באמת של הבי ג'יז מאמצע השבעים (1975-9), בסאונד פריך, חם (רימסטרד מ ע ו ל ה) + בונוסים – רמיקסים חדשים לאחדים מהלהיטים. תערובת של להיטי דיסקו וריתם נ' בלוז (כן, בתקופה שלהם הדאנס מיוסיק נקרא "דיסקו") ובלדות. גם בי-סיידס.
הצליל הייחודי של להקת האחים, ששניים מחבריה נפטרו, ממשיך לדלג על מחסומי הזמן. "יו שוד בי דאנסניג" הוא אחד הדאנסים היפים שהגיעו אי פעם לרחבות. "ג'יב טוקינג" "סטיינג אלייב"– קלאסיקות דאנס אולטימטיביות. סטיינג אלייב. ואיך אפשר שלא לאזכר את בלדות מיד טמפו מורחות כמו "כמה עמוקה אהבתך" (דוגמית סאונד למטה). או "התחלתי בדיחה". . אני מטורף על ההרמוניות הנשיות של "לאב סו רייט" ונשבע שנית בקסם "טו מאץ' הבן".
ככה: יצאו עד היום אין ספור אוספים של הבי ג'יז. אני לא מתכוון להשוות. מי שלא הגיע אליהם עד היום – זה אוסף טוב, אבל לא אולטימטיבי. לא הגדולים שלהם בכל הזמנים. במה טוב? בעריכה, באיכות הסאונד המשופרת. נכון שהאוסף מתייחס לתקופה מסוימת ברפרטואר של הבי ג'יז, אבל לתקופה נפלאה.
