שיר השבוע בז'אנר גברים מאוכזבי אהבה בוכים בלילה. האזנה ראשונה, ואני מצטרף לבן מצמבר בשוטטותו המבאסת ברחובות תתל-אביב. לא שהטקסט הזה ישמש דוגמא בסדנאות כתיבת יוצרת, אבל יש כאן מהלך מוזיקלי שמשדר מקוריות ועוצמה.
במדור המיינסטרים הים תיכוני מוכרים שירים כמו עגבניות בשוק. נדמה לך שקונים אותם לפי משקל. תוכן? שום דבר שיש לבשר עליו ברחובות תל אביב. המסכן התורן כבר ישן חודשיים לבד, אפילו הרב שלו לא מאמין שהיא נטשה אותו. הבעיה: הסרט הזה לא הולך להיגמר. לא יוצאת לו מהראש, הגעגועים משתלטים על הנשמה, הבדידות הורגת, העיר גדולה עליו, החדר סוגר. הלילות נראים לו דה ז'ה וו.
שנשתתף בצערו? ואללה, למה לא. המוסיקה היא חגיגה, אבל לא גולשת לחפלה מהסוג השכיח בשירי ההתבכיינות של הז'אנר. בן מצמבר מצליח ליצור עוצמה דרמטית – במנעד יפהפה, בקצב המיד טמפו המיוחד, בעיבוד משדרג. המוסיקה מעצימה את הסיפור, מבינים כל מילה, שומעים את זעקת הלב, נמצאים על התדר שלו.
בן מצמבר ברחובות של תל אביב
אל תגידי לי עכשיו אני הולכת/ אל תגידי שאת יכולה לנשום
ככה בלעדיי/ אל תגידי שפיספסנו תרכבת/ אל תגידי שאהבה שלך/ קצת גדולה עלי
כבר חודשיים שאני ישן לבד/ אז רק תגידי איך עוברים אותך/ איך עוברים אותנו
ניסיתי כבר הכל הלכתי כבר לרב/ אפילו הוא לא מאמין שאת לא פה
מסתובב ברחובות של תל אביב/ וכל העיר הזאת גדולה עלי/ ויש עולם שלם שנינו
איך זה בלילות ניהיה הרבה יותר/ מכאיב ושוב אותה המנגינה
אז חשבתי שסיימו את הסרט/ וחשבתי שהשארתי את הכל/כבר מאחוריי
איך בלילה התקרה קצת מסתובבת/ ופתאום החדר לא כזה גדול/ קצת סוגר עלי
כבר חודשיים שעצר לי קצת הלב
אז רק תגידי איך הראש שלי עוד חולם אותנו
אם את חוזרת אז ניצחתי בגדול ואם נפלתי אז שישרף הכל
מסתובב ברחובות של תל אביב/ וכל העיר הזאת גדולה עלי/ ויש עולם שלם בנינו
איך שבלילות ניהיה הרבה יותר מכאיב ושוב אותה המנגינה
אז בניתי לי חומות לא פשוט/ שלא יראו את הדמעות
כשחשוך כל השירים נגמרו ושוב הלילות שלי נראים דה ז'ה וו
כלום כבר לא נראה לי אמיתי/ מסתובב ברחובות של תל אביב
