בניה ברבי מתרפק על אינסטנט שיר אהבה מתקתק-מדוכדך כאסטרטגיה להתביית על מסלול מיינסטרים מחניף לקהל. זה מתחיל מטקסט רע: "למרות שיש בנינו ניגודים/ הייתי גם עושה לך ילדים". האם ברבי קרא פעמיים את מה שהוא שר? כל קשר הגיוני בין שני חלקי המשפט פחות ממקרי בהחלט. מילת החיבור "גם" תקועה כאן בצורה מצחיקה. "הייתי גם עושה לך ילדים" וגם מה?!
כל השיר הוא שרבוט מופרך של מילים המנסות להתחבר לשיר אהבה. זה הזמר שעולה לבמה וחושב איך היא היתה גאה בו, הבנאדם הפשוט שבא לו לאחר לאוטובוס כדי לחשוב עליה, זה שהולך להופעה לשכוח "מה עצוב לי בחיים"?
מה באמת עצוב לבניה ברבי? מה בכלל הסיפור שלו בשיר הזה? כשנעים על פס יצור, לא חופרים. שחק אותה מעט רומנטי, מעט עצוב, מעט מתוק, מעט קודר, יש מתכונים בדוקים לקיטש. החומרים: קול מרגש מסוסל חם, מנגינה נוגה עגולה, עיבוד אקזוטי (צליל חליל אירי). יוצא חם, נעים, אבל חלול, שטוח ולא אמין.
בניה ברבי גומות
לפעמים אני עולה על הבמה לראות קהל ששר את המילים/ וחושב על איך היית גאה בי אם היית יודעת שאני
כבר ניצחתי את עצמי מול הפחד לפספס את הרכבות/ בא לי לאחר גם לאוטובוס כדי לחשוב עלייך שעות
אם היינו מטיילים סופש רק שנינו/ ביום שישי או חמישי/ מתי שרק תגידי
הייתי בא אוסף אותך מוקדם/ איתך אפשר לראות זריחות בים/ אוהב אותך, כתוב לי בעניים
למרות שיש בנינו ניגודים/ הייתי גם עושה לך ילדים/ יפים כמוך, גומות על הלחיים
לפעמים אני הולך להופעה לשכוח מה עצוב לי בחיים/ ויודע שהיית שמחה בי אם היית שומעת שאני
כבר הגשמתי כמה חלומות והייתי בשבילי/ החבר הכי קרוב שהיה לי, עכשיו חסר רק שתהיי
אז בואי נפגש לבד רק שנינו ביום שישי או חמישי מתי שרק תגידי
הייתי בא אוסף אותך מוקדם/ איתך אפשר לראות זריחות בים/ אוהב אותך, כתוב לי בעיניים
למרות שיש בנינו ניגודים/ הייתי גם עושה לך ילדים/ יפים כמוך, גומות על הלחיים
