הדואט בין נגן כלי הנשיפה ואיש ההקשה הוקלט בשנת 2000 בפסטיבל TAMPERE בברלין. לכאורה, דואו נגנים מצמצם את מרחב האפשרויות המלודיות והקצביות, אבל אצל סורמן את דג’ונט, התוצאה נשמעת כמו רביעייה.
השניים הצליחו בריכוז רב להגיע ליצירה משותפת בהופעה חיה. שניהם מסתייעים באלקטרוניקה. התיפוף של דג’ונט נשמע לעיתים כצליל טבלה. סורמן מנגן סקסופונים סופרן ובריטון ובס קלרינט. ריחוף שמיימי, אקזוטיקה אתנית, פאנקי וגם קליפסו. אינטרקציה מופלאה עד מרגשת.
Invisible Nature, הוא אלבום נהדר, עשיר בגוונים מיתיים (או סיפוריים) שמתגלים, כמו גם בeygho מבטאים מלודיים מגוונים ובעוצמה קצבית אינטגרטיבית. למעט הקטע המסכם "Song for World Forgiveness", בו משתתף דהג'ונט בפסנתר, כל 75 הדקות כאן מאולתרות, אך באופן שמתקבל כמבנה יסודי ולירי עוצמתי.
שני המוזיקאים – שניגנו יחד לעתים קרובות הם מוסיקאים של דינמיקה שותפת נפלאה. זה נותן למוזיקה את הדחף והעוצמה של הרכב גדול, גם גישה פואטית במהותה בצבעי צליליים ובפרזות. סורמן נשמע לעתים קרובות אינטנסיבי ומרחיב כפי שנהג לעשות בימי השלישייה שלו בעבר, כשניגן עם בארה פיליפס וסטו מרטין. יחסי הגומלין הטלפתיים בין שני גאוני המוזיקה המופתיים הללו מדהימים באמת ג'ק דג'ונט מבהיר לחלוטין מדוע הוא וירטואוז מתופף ג'אז אגדי כל כך! התיפוף שלו, במילים פשוטות, מהפנט! וג'ון סורמן שוזר את גאונות הסקסופון האוונגרדית, המדהימה, משנה הצורה שלו לכל אורכו של התקליט שני אגדות הג'אז הללו נותנות הופעת דואט חופשית ועוצרת נשימה באמת, כאשר יכולתם המוזיקלית המופתית והיצירתיות המרשימה שלהם זורחות לכל אורך האלבום.
