אסתר שמיר כתבה את השיר לפני 32 שנה. גלי עטרי שרה. העיבוד אז השיב בו רוח שונה לחלוטין מאשר הגרסה של גיא זו-ארץ (השוו למטה), הפכה אותו לירי-נוגה-מופנם. המילים – לכל עת, במיוחד בארץ שמלחמות משנות את פני אנשיה. אחרי המלחמה הזו יעברו ימים רבים עד שישתנו דברים: "ורק אתה עוד לא אתה/ גם אני עוד לא אני./ הדרך שינתה את פרחי חלומי", ובינתיים פונים לשביל הצלה: "אני אהיה בשבילך/ אתה תהיה בשבילי./ הדרך שלך היא הדרך שלי".
הפרשנות של גיא זו-ארץ האטה את קצב השיר במקור, עטפה אותו באווירה חורפית בליווי צלילי פסנתר פונקציונאליים. זהו שינוי משמעותי שנותן לשיר עומק תחושה והופך אותו לשיר תוגה המבליט את קווי המלודיה היפים שלו. שירתו של זו-ארץ היא חלק בלתי נפרד ממהות הגרסה החדשה.
*** לזכרו של עילי ברעם ז"ל אחיינו של גיא זוארץ, שנרצח במסיבת הנובה
גיא זו ארץ ביום שאחרי
ביום שאחרי הקרב/ פרח בשדה חצב,/ ועל שרביטו הרם/ פרפר שצבעו לבן.
ושמש יצאה אלי/ לזרוח שוב בעיני./ את כל ענני פיזרה/ לשכוח מה קרה.
אבל אתה עוד לא אתה/ גם אני עוד לא אני/ הדרך שינתה את פרחי חלומי.
כן, אחייך בשבילך/ ותחייך בשבילי./ הדרך שלך היא הדרך שלי.
ביום שאחרי הקרב/ חייכת חיוך רחב/ אבל התכנסת שוב/ כמו ילד לא אהוב.
חוזרים לשגרה שלמה/ על רקע המלחמה/ אוהבת אותך הרבה,/ כלום לא חשוב מזה.
ורק אתה עוד לא אתה/ גם אני עוד לא אני./ הדרך שינתה את פרחי חלומי.
אני אהיה בשבילך/ אתה תהיה בשבילי./ הדרך שלך היא הדרך שלי.
