רוב אנשי המוזיקה, לא מתפרנסים רק ממוזיקה, רובם עוסקים בעוד משהו אחד לפחות חוץ ממוזיקה, אולי למעט הגדולים ממש. גילי אסרף עושה ראפ על איך שהכסף מנהל את חייו, ועל הרצון שלו לעוף בגלל/ למרות הכסף. המוסיקה מעידה על סינגר סונגר ראפר ששר מדם ליבו. אמנים שמצליחים להחליק בהצלחה בין יכולתם לדקלם בקצב טקסטים מורכבים לשירה אותנטית הופכים למוזיקאים מגוונים יותר, טובים יותר ובהתאם – מעניינים יותר.
ההתרגשות נמצאת בתוך ובין השורות שאסרף מדקלם ושר. אסרף אינו מנסה להראות יכולות ווקליסטיות כזמר. המעבר למנגינה של "אני חייב לעוף" נעזר באלקטרוניקה מעוותת קול, אקט לגיטימי לראפר שאינו מתיימר להוכיח יכולת שירה. זה חלק מהאמנות שהוא עושה.
עולם הראפ מוצף באמנים יותר מאי פעם, ראפרים באים והולכים בימינו, ויש תחושה של שוק אשר איבד את דרכו, יש האומרים ובצדק ככל שכמות האמנים יותר גדולה האיכות של השירים והליריקה יורדת שכן כולם חוזרים פחות או יותר על אותם מילים ורעיונות. הטקסט של גילי אסרף מבליט שגרת חיים של ראפר מתוסכל, אבל לא בזכותו אני מזהה פוטנציאל של אמן ראפ טוב, אלא במורכבות האפקטיבית ובאמת שיוצאת מממנו. קליפ הריקוד המתלווה מעיד על כוונותיו הרציניות לעשות אמנות ממדרגה ראשונה.
גילי אסרף לעוף בימוי צילום ועריכת קליפ : ברוס מלאן רקדנית: מיה אסרף
אתמול הכנסתי עוד משכורת אל הבנק נשבע/ שתאמת כבר לא עושה לי את זה כסף
אני יודע זה משפט שקצת קשוח להגיד כשברחוב/ יש אנשים רבים על לחם
אז תקראו לי מפונק כבר לא אכפת לי/ וגם בכיין ופרזיט וארחי פארחי
לא רוצה לקום בבוקר ואז לשלם ביוקר/ את הזמן הזה שלא מזמן הרווחתי
הנשמה שלי היא לא משחק מחשב/ אם אני מת אז אני מת ו-וואלה זה כואב
חבל שאף אחד עוד לא גילה לי איך אפשר/ ללכת עם הלב ולא להישאר רעב, אני נשברתי
כתבתי את הוורס הזה, פתאום נהיה לי אנטי/ לכל הבני זונות היום ניראלי שהבנתי./ ניראלי שהבנתי.
שאני חייב לעוף/ שאני חייב לעוף
אני גדלתי בישוב של עשירים ותכלס לא היה חסר לי כלום/ אבל משהו במציאות אצלי היה דפוק,
זה הזוי לראות איך כסף מנהל את העולם, וההורים שלי גרושים אז גם תזוגיות.
כי אם למי שיש יותר אז יש יותר כוח, ואם אין לך מספיק ת'רק רוצה לברוח
אני קיבלתי החלטה בגיל 18, הכסף לא יהיה לי בעיה אני נשבע על זה.
היום אני כבר בן 26, פחות טיפש, הכסף לא גורם לי לחייך בכלל.
אולי זה רק הגיל אולי כי אין לי ילדים אבל המוזיקה עושה בכל הגוף חשמל.
אז תעזבו אותי מ9 עד 5 בחייאת, אני כותב תוורסים משבת ועד שבת.
רק בוא ניקח את זה לאט כי נגמרה לי המסגרת באשראי, כמעט.
שאני חייב לעוף/ שאני חייב לעוף
