גיל רון שמע קפה ג'לאל צילום מרגלית חרסונסקי

קפה ג'לאל

גיל רון שמע מארח את מוש בן ארי

אברהם הוסטל ת"א
4.5/5

מי שלא היה בשמחה ישראלית, צריך להתחיל עם קפה ג'לאל. אל תפתחו טלוויזיה. אל תקראו עיתונים, לא אינטנרט. תתנתקו. אופוריה? אם תשאלו אותי איזו אופוריה אני מעדיף, זו של עומר אדם שעושה סולד אאוט של 30 אלף כרטיס לאיצטדיון בחיפה תוך חצי שעה, או זו של גיל רון שמע והאנסמבל שלו ב"אברהם הוסטל" עם קהל של 300 איש, לא אהסס לחצי שניה. את גיל רון שמע אשמע פעם שנייה ושלישית. האופוריה שלו מתאימה לי.
מאז "דיוואן הלב", האיש מנסה לגעת בשורשי התרבות המזרחית המקומית. נוגע ומגיע. אני עוקב אחרי גיל שמע מאז "דיוואן הלב" של 2008 ועד האלבום האחרון – "קפה ג'לאל". אני יכול ללכת עוד יותר רחוק. גם את להקת "שבע" של התשעים שמעתי. כבר אז גיל רון שמע השתתף באנסמבל, שניסה באמצעות מוסיקה לפתוח את שערי האהבה. "שבע" היה הרכב ממושב באמירים שבגליל. המוסיקה שהחבורה אז יצרה נשמעה כהתחברות אקסטזית לאידיאל החזרה למשהו, השאנטי הזה, המשהו ההרמוני, הטהור, שהעולם המודרני מאמץ אותו בלי להתחבר ממש, אבל עם הקישוט האתני, מיני מוטיבים אוריינטלים הקשורים לזרם "מוסיקת העולם", גוספל מקומי, ריטואל קצבי. אז זה נשמע לי מניפולציה אתנית, שבה מערבבים חומרים אקזוטיים יותר מאשר יוצרים מוסיקה אתנית מקורית. כתבתי אז, ואני מצטט: "לקראת האלפיים, להקות מצרפות חליל ערבי לדרבוקה, זורנה לכינור ולגיטרה חשמלית מחברות בין הודו לים-התיכון. הנפשות הפועלות מתלבשות בגלביות ובגלימות צבעוניות, מנסות לעצור את הזמן ולגעת באלהים ובבראשית. האם זה העכשיו או האתמול?"
מרץ 2018, אחרי כמעט 20 שנה, מתברר, שגיל רון שמע דואג להמשכיות. האיש הצבעוני בגלביה ממשיך בחאפלה, שמקרינה משהו הרבה יותר נקי ואותנטי מהחאפלה המזרחית של "הזמרים המזרחיים". גם אם המסרים נשמעים שחוקים כולל סיסמאות בשם האהבה והסאלם, עדיין יש תחושה שהאיש בא מאהבה בנוכחות מרשימה של משתתפים וכלים אתנים. ההשפעות על רון שמע הן רבות ומגוונות, ובכל זאת, למרות העצים הרבים – רואים אצלו יער. הלחן הסעודי, המצרי, הבדואי, התורכי חוברים למקבץ שירים קוהרנטי. דווקא המרחב שבו, פותח בפניו אפשרויות לפרוץ גבולות ולחבור לעכשיו כשהוא מגייס נגנים מצויינים, ובעיקר אמיר שהסאר בכלי נשיפה מהניי ועד הזורנה ומומין ססלר בקנון. השניים הגישו דואט מהסוג היותר לירי, מלודיה מעוטרת בתבליני המזרח בשירתו המאוד ייחודית של שהסאר, רחוק מאווירת השמח, מסוג המומנטים האתנים האותנטיים, שהיוצרים אינטרקציה נפלאה בין נגני המזרח.
בגדול, זה היה מופע אתני אקלקטי מלהיב, שנפתח ב"קול נישא" הענוג, שעוטר בריקוד סופי של רני פונדק למרגלות הבמה. בהרכב: יחידת קצב עם יאיר צברי בתופים ורוני עברין בכלי הקשה, שלא השאירה מקום לספק: גיל רון שמע בחר ללכת על אירוע מוסיקלי, שבסיסו מקצבים תוססים, יצריות אתנית והרבה נשמה. מצד הנשמה הוא גייס שלושה זמרים לדואטים – כמאל סולימאן מהצד הערבי של המוסיקה, דביר כהן עראקי, המוסיקאי והפייטן הזכור לטובה מדיוואן הלב בשירתו המסולסלת (בשיר "מדבר" ללחן סעודי) ומוש בן ארי, שהשתתף בזמנו בלהקת "שבע", התנתק מהמסלול של שמע ויצא לקריירת סולו. מוש התמזג יפה ב"ג'ה איז וואן", שיר מקורי שלו וב"חסנה", המנון  שיובא מהסהרה ונשמע אפריקאי. הוא עד "שיר למעלות", זכר להקת "שבע", בימים ששירת  קודש היתה כמעט מוקצה בפופ המקומי.  השלושה העניקו לערב את הצבעים שלהם, ועדיין השתלבו בו בצורה הומוגנית.
מ"קפה ג'לאל". מהאלבום החדש שילב שמע את "יסמין" בקולה ובנגינתה (צ'לו) של מעיין ליניק (באלבום – זוהי לובנה סלאמה), את "מדבר" בשירתו של דביר כהן עראקי ואת "אסמר".
כמו שכתבתי בביקורת על האלבום: אני מאמין לניסיון של גיל רון שמע להצמיח פרחי מדבר אתניים לא מזויפים, הנשענים על המסורת המזרחית. הוא מנסה לחבור אל מקורות המוסיקה, כמו נמשך אל איזשהו מיתוס מדברי, שהוא חווה בכל יישותו. יש לא מעט רגעים שהמערבי שבי מקבל את המזרחי הזה בלי לחשוד שהשילוב בין התרבויות כגשר לשלום, אהבה וליצירה במרחב המשותף, אינו אמיתי. גיל רון שמע כל כך מאמין בשליחות הזו, עד שהמוסיקה שלו הופכת חלק ממנו.

שירים: בקול נישא, הבל, אגולי, וודאנה, סלאם עליי, שאב אל אסמר, לה באקול, יסמין, ווינטיגי, כמו בחיים, ג'ה איז וואן, שיר למעלות, חסנה, תן אהבה, יעלה.
אורחים: מוש בן ארי, כמאל סולימאן, דביר כהן עראקי ומעיין ליניק
נגנים: עידן ערמוני/ גיטרה, אליסף בשארי / בס , יאיר צברי / תופים , אמיר שהאסר/ כלי נשיפה, מומין ססלר/ קאנון , רוני עברין  / כלי הקשה
תאורה: איתמר גבאי.

צילום: מרגלית חרסונסקי

אגולי (מדבר)

סלאם עליי

לה באקול

ווינטיגי

חסנה

תן אהבה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן