השיר “Silence” של גלי גבעון פועל מתוך פרדוקס מוצהר: השתיקה איננה שקטה. כבר בשורה הראשונה מתבצעת שבירה של הציפייה הרומנטית-רוחנית מן ה־silence, ומוחלפת בחוויה נוירוטית, חושית, כמעט אלימה. זהו שיר שמדבר מתוך תודעה מוצפת- כזו שלא מחפשת גאולה, אלא מתארת בכנות את הרעש הפנימי כמצב קיומי מתמשך.
ברובד הלשוני, גבעון משתמשת בדימויים מעולם הסאונד וההקלטה (“track number nine”, “soundtrack of my life”, “everlasting hiss”) כדי למסגר את החיים כאלבום מתנגן שאין לו כפתור עצירה. זהו פופ אלטרנטיבי מודע לעצמו: מוזיקה על מוזיקה, שיר שמכיר בכך שהוא חלק מהרעשים שהוא מתאר. ממקם את הדוברת בין אינטימיות חשופה לביקורת עצמית חדה.
השחר החוזרת חוזר “No silence I have found / Has ever… brought me any peace”. מנסחת עמדה פילוסופית כמעט אכזרית: כאן מתרחש היפוך ערכי. השתיקה, שבדרך כלל נתפסת כמפלט, הופכת לשיר ערש לסטגנציה, לבורות, לריקנות. השורה “ignorance is bliss” נאמרת לא כהשלמה אלא כהתרסה, כאמירה מודעת לעצמה, שמכירה במחיר של תודעה ערה מדי. זהו קול נשי אלטרנטיבי שמסרב לפתרונות רוחניים פשוטים, ומעדיף אמת רגשית לא נוחה.
. יש כאן כמעט מונולוג פנימי יומיומי לבין אמירה הוגה: מה קורה כשאין שקט פנימי, וגם השקט החיצוני לא מציל? השאלה “is it in my head?” אינה מחפשת תשובה קלינית, אלא משאירה את המאזין בתוך הספק.
גבעון אינה מבקשת רחמים; היא מתעדת מצב. הרגש נוכח, אך מבוקר. הכאב אינו מתפרץ – הוא מתנגן, שוב ושוב, כמו hiss קבוע ברקע החיים בטון נוגה חד וממוקד, במנגינה שמסתנכרנת נפלא עם הנרטיב בהפקה אלקטרונית שמעצימה את הסחרור בו היא נמצאת בסופו של דבר, “Silence” הוא שיר שמבין שהבעיה איננה הרעש, אלא התודעה שמסרבת להירדם. ובדיוק שם – בין מחשבה לעייפות, בין פופ להגות נוצר כוחו. שיר שפניו לתדרים אוניברסאליים עכשוויים, מקורי, מיוחד בכל מרכיב.
גבעון משדרת קול נשי אלטרנטיבי שמסרב לפתרונות רוחניים פשוטים, ומעדיף אמת רגשית לא נוחה.
גלי גבעון: "את Silence כתבתי לפני כמעט עשור בחדר שלי. ילדה שבורת לב, שהאמן האהוב עליה, ציפור נפשה – כריס קורנל, לקח את חייו והשאיר אותה ללא מילים. ניסיתי להיכנס לראש של האדם שהוא, שנראה שהיה לו הכל- אבל אף דממה לא הסבה לו שלווה. מתוך ניסיון להבין אותו ואת ההחלטה שלו, נשטפו ממני המילים וכך מצאתי עצמי בתוך שיר, שמתאר הברה אחר הברה – אותי במלואי. Silence הוא התשובה שניתנה לי בגיל 17, והשאלה שאני שואלת את עצמי בגיל 26. זה שיר הנפש שלי ואני גאה להעביר אותו ממני הלאה אל העולם".
גלי גבעון Silence בימוי: איתמר לידר שירי
Silence isn’t quiet
When your brain’s distorted like mine
Tears my eardrums apart
Call it track number nine
Simplified madness
All running on my floor
Pouring, pouring
More and more and more
don’t you know that
No silence I have found
Has ever, ever brought me any peace
, It only serenades who’s stupid
Empty and dark
And ignorance is bliss
The soundtrack of my life
An everlasting hiss
Its listening to me
And filling all I miss
?Oh, can you hear it
?or is it in my head
Wakes me in the morning
And lays with me in bed
oh, no silence I have found
Has ever, ever brought me any peace
, It only serenades who’s stupid
Empty and dark
And ignorance is bliss
