רבע הגמר של דה וויס 2026 הוא אולי השלב האכזרי ביותר בתחרות. 16 מתחרים, תזמורת של 21 נגנים, ורק שמונה כרטיסים לחצי הגמר. העלייה נקבעת משקלול של החלטות המנטורים והצבעת הקהל באולפן — ובשלב הזה כל ביצוע יכול להיות עניין של חיים ומוות מבחינת המתמודד.

הבעיה היא שבשלב הזה לא תמיד המוכשר ביותר הוא זה שעולה. למעשה, גורלו של המתמודד נקבע במידה רבה לפי הביצוע המסוים שלו באותו ערב, ופחות לפי מה שהוכיח לאורך התחרות כולה. זו אחת המעלות הגדולות של פורמט תחרותי, אבל גם אחת העוולות הגדולות שלו: עונה שלמה יכולה להצטמצם לשלוש או ארבע דקות על במה.

הקרב בין נויה ערבה לאביגיל הוא דוגמה מצוינת לכך. ערבה הגיעה עם ביצוע נפלא שחיבר את השיר העממי־תימני "יא מחיג'ה" אל "אתמול היית שונה", בגרסה שהייתה, לטעמי, אפילו טובה יותר מהביצוע המקורי של שימי תבורי. היה שם חיבור בין שורשיות, רגש ונוכחות בימתית, והביצוע הרגיש טבעי ומדויק להפליא.

מולה עמדה אביגיל, נערה מוכשרת בת 16, שקיבלה דווקא את "בדד", השיר המזוהה כל כך עם זוהר ארגוב. הבעיה לא הייתה בהכרח ביכולת שלה, אלא בהתאמה בין השיר לבין הקול והאופי האמנותי שכבר הכרנו ממנה. באודישן היא הפתיעה עם מריה קארי והוכיחה יכולות ווקאליות מרשימות מאוד ביחס לגילה. הפעם נתנו לה שיר שנמצא כמעט בקוטב ההפוך ממה שהיא — והתוצאה הייתה ביצוע צעקני יותר ופחות משכנע.

לכן, אם שופטים את הערב עצמו, נדמה שערבה הייתה ראויה יותר לניצחון בקרב הזה. אבל אביגיל עלתה לחצי הגמר. זה בדיוק הפרדוקס של השלב הזה: לא תמיד מי שנותן את הביצוע הטוב יותר באותו קרב הוא מי שימשיך הלאה.

ומנגד, יש גם רגעים שבהם קשה מאוד להתווכח עם התוצאה, משום שיש קולות שפשוט אי אפשר לוותר עליהם. כזה הוא נאור דואני, שביצע את Love in the Dark של אדל בקול נמוך, מלנכולי, רוטט ובעיקר — ייחודי. זה לא היה עוד חיקוי של אדל, אלא ביצוע שבו הזהות הקולית של דואני הייתה ברורה מאוד.

מולו עמדה גפן לובל המצוינת, עם Russian Roulette של ריהאנה, אולי הביצוע הקולי הטוב ביותר שלה עד אותו שלב בתחרות. ועדיין, דואני הצליח לייצר משהו שקשה ללמד או לשכפל: צבע קול שמזהים מיד. וכשמגיעים לשלב שבו כל מתמודד נמדד על ביצוע יחיד, לקול כזה יש כוח עצום.

צל"ש לעידן רייכל שבחר ברננה חובב על פני מאי מלר ששרה "ימי התום" אחרי ששני מנטורים – סטטיק ובן זקן עמדו על כך שהוא טועה בהעדפתו את רננה ששרה "פגישה לאין קץ" (קלאסיקה של אלתרמן- נעמי שמר) שלא "התפוצצה" אלא שמרה על ביצוע קולי מאופק. אז אני לגמרי עם רייכל – זה היה בעיני אחד הביצועים הקוליים הנדירים בגרסה לשיר הזה, כאשר כל מילה קיבלה מעין סלסול רוטט, בעיבוד קולי של ניואנסים יפהפיים ובתזמור נפלא.  רייכל הבליט בסיטואציה הזו את הפער הגדול במוסיקה שיש לו על פני המנטורים האחרים, את עומק הפרספקטיבה שלו על מוסיקה בכלל ומוסיקה ישראלית בפרט, כשהעדיף את המכלול המוסיקלי של זמרת שהיה מיוחד במינו. כאן – גם הקהל באולפן הסכים איתו ורננה עלתה לחצי הגמר.
ההיפך קרה במקרה  של תומר מזרחי ששר נפלא ברמה של כוכב בינלאומי את Sign Of The Time של הארי סטיילס אבל בניגוד לדעת המנטורים – הקהל בחר דווקא באמה זיזה כהן בת ה-17 ששרה Warrior, בלדה של דמי לובאטו. ללא ספק – הקיפוח הגדול של רבע הגמר, אבל זה חלק מהמשחק הטלוויזיוני של הפורמט.

בסופו של דבר, רבע הגמר הוא פחות מבחן של "מי הכי מוכשר" ויותר מבחן של מי הצליח להביא את עצמו, בזמן הנכון, עם השיר הנכון, בעיבוד הנכון, ולגרום לקהל ולמנטורים להרגיש שאסור להם לוותר עליו. וזה גם מה שהופך את השלב הזה לכל כך מותח: הפערים בין המתמודדים קטנים, אבל המשמעות של כל טעות  או של רגע קסם אחד עצומה.

תאיר עמרם שמואל – "מדמואזל" מול עופרי אטיאס – Love On The Brain  תאיר עלתה לחצי הגמר.
שרוליק – "עומד בשער" מול עדן חנה שובל – "חסידה צחורה" – שרוליק עלה לחצי הגמר
נאור דואני – Love In The Dark מול גפן לובל – Russian Roulette – נאור עלה לחצי הגמר
אביגיל – "בדד" מול נויה ערבה – "יא מחיג'ה" + "אתמול היית שונה אביגיל עלתה לחצי הגמר
אושר כהן "מפת העולם" מול אביחי סיידה – "אבא" אושר עלתה לחצי גמר
תומר מזרחי – Sign Of The Time מול אמה זיזה כהן – Warrior אמה זיזה עלתה לחצי הגמר
אפרת חן – Tattoo מול תמיר סרי – Lose Control – תמיר סרי עלה לחצי הגמר
מאי מלר – "ימי התום" מול רננה חובב – "פגישה לאין קץ" – רננה חובב עלתה לחצי הגמר

דה וויס השמונה שעלו לחצי הגמר

מהנבחרת של עידן רייכל – שרוליק ורננה חובב
מהנבחרת של עדן בן זקן – תאיר עמרם שמואל ואושר כהן
מהנבחרת של נועה קירל – נאור דואני ואמה זיזה כהן
מהנבחרת של סטטיק – אביגיל ותמיר סרי

"פגישה לאין קץ"  ביצוע רבע הגמר של רננה חובב

מאי מלר – ימי התום ביצוע רבע הגמר של מאי מלר

דה וויס פייסבוק