דודי לוי שר זיכרון ילדות שהשאיר משקע שמלווה אותו כל חייו. האח הגדול שמבחינת הדובר (דודי) השאיר בו חוויות מופלאות הגובלות בהערצה. המכונית הצהובה, התקליטים, הסירה הכחולה על החוף בגבול בת ים, אופנועים במדבר. מבחינתו – שורשים שלא ייעקרו. אז למה העולם דפוק? "אח אהוב/ איך זה שהלכת לאיבוד".
לא ברור הרקע לתחושת ההחמצה הטראומטית. מה שברור הוא שהיא אינה מרפה, נמצאת בעורקיו. דודי בחר לספר את הסיפור במוסיקת פופ קצבית, מהסוג שהייתי מתרגם לאנגלית. הקצב המהיר מעביר תמונות מן העבר בשירה חפוזה, ואילו ב"איזה עולם דפוק" מאט כמו כדי לבטא-להדגיש  את תחושת האכזבה העמוקה. "עולם דפוק" מבחינתו מבטא את ההחמצה הלא הגיונית שחווה. כלומר – משהו בחיים האלה לא נתפס.
בחלק האחרון של השיר מעלה לוי את מפלס הדרמה בטון ובצליל גיטרות, וכאן חשים את עומק התחושה שהוא חווה מול הזיכרון הנפלא שהתפוגג, למעשה מול העובדה שאיבד את השורשים שעיצבו את חייו. העיבוד תומך בשכבת צלילים שמעבה את תחושת הגעגועים והתמיהה. המיוחד בשיר בהתעצמות ההדרגתית שלו שמשכנעת בכאב האמיתי שלו.

*** דודי לוי: "לפני די הרבה שנים נוצר קרע עמוק בתוך המשפחה שלנו. השנים לא ריפאו אלא החמירו את הכאב והתסכול שגדלו. השיר החל להיכתב לפני כמה חודשים כשהרגשתי שעשינו הכול וכלום לא עזר. מתוך התסכול וחוסר האונים עלתה בי המחשבה הרומנטית בכוחה של המוזיקה. לא מדובר על מוות חלילה אלא על כאב וגעגוע שאני נושא איתי כלפי אדם חי. מכאן והלאה השיר הזה הוא של כל אחד ואחד מכם. דף מחיי, עשו בו כרצונכם".

דודי לוי עולם דפוק בימוי: יונתן פסטרנק 

כשהיית אח גדול/ אתה היית כל יכול/ אני תמיד עליך הסתכלתי
הונדה חצי צהובה/ אני מלא בגאווה/ אתה מרכיב אותי לבית הספר
כשהלכת לצבא/ אני הייתי מתנגב/ להקשיב לתקליטים אצלך בחדר
סליניג אינגלנד בי דה פאונד/ האלבום עם הגמל/ את המוזיקה שלך נשמתי
זה עולם דפוק/ אני זוכר אותך כמו שכתוב/ יש שורשים שלא תצליח לעקור/ אני קורא לך לחזור
יום שבת סירה כחולה/ על החוף בגבול בת ים/ מפליגים מחוץ למזח
במדבר על אופנועים/ הר סיני שלושה ימים/ הכביש מוביל לתוך השטח
זה עולם דפוק
אני זוכר אותך כמו שכתוב/ יש שורשים שלא תצליח לעקור/ אני קורא לך לחזור
אח אהוב/ איך זה שהלכת לאיבוד/ רק אלוהים יצליח לעזור לשמור
כדאי שיכנס קצת אור

דודי לוי פייסבוק