סיעור מוזיקלי של יצרני פופ מובילים. דולי ופן את עילי בוטנר מצאו את הדרך לא רק הביתה אלא אל לב המיינסטרים. מה רצו להגיד? החיים עוברים, כל נגיעה – רגיעה, שיש עוד סיבה לחייך כשהיא לצידו, יש גם דמעות. ה"להגיע הביתה" נבלע. הטקסט סתמי, אמצעי. המנגינה והקצב – מלבבים. הקולות של דולי ופן חוברים בחדווה ובכוונה למילים. נוכחותו של עילי בוטנר משיבה רוח הממשיכה את "ילדי החוץ".
אפשר להקשיב בעיניים עצומות ולהגיע במצב רוח מרומם הביתה. מישהו יתווכח שיש כאן להיט? מסוג השירים שמרגישים איתם כל כך ‘בנוח', שהוא לא יוצא לו מהראש, שכאילו נוצר על פי תבנית בטוחה.
