דניאל דהאן מאשים את "החיים המטורפים" ו"העולם שהשתנה" במשבר יחסים. זה נשמע פשטני ונאיבי כמעט כמו הבקשה לחזור ולהיות "טיפה יותר תמימים". הערגה הזו היא ההיתממות המבקשת לחזור אל התמימות הראשונה מתוך עצימת עיניים. פנימית וחיצונית. האם יש מצב לתמימות שניה כמו שמדמיינים?
השיר סתמי, חסר התמקדות בעניינים שגורמים לדובר לחוש מהות השינויים – כמו ניכור חברתי והצורך לחוש חמלה.
המוסיקה והטון מזכירים את אביב בכר, אחד המוסיקאים הבולטים במוסיקה המקומית של שהשנים האחרונות. אני מציין את הדמיון הזה כהערה משבחת של הלחן והמבצע, שמצליח לשכנע בכנות תחושתו, גם אם הטקסט שטחי בנאיביות שלו.
דניאל דהאן טיפה יותר תסריט: דניאל דהאן צלם: ניקיטה כרמן
מי התחיל ומי אשם אני לא זוכר/ אבל קשה לי לוותר
אני צועק אתה צועק יותר/ מתיי הפסקנו לדבר
זה לא אנחנו החיים נהיו פשוט מטורפים/
ומה ביקשנו רק לחזור להיות טיפה יותר
תמימים/ טיפה יותר/ טיפה יותר/ טיפה יותר תמימים
עד לא מזמן לא היה לנו כלום ביד/ רק אחד את השני
העולם השתנה/ ואנחנו אחריו
ניפרדנו עם השנים/ ואותנו עוד מאשימים
זה לא אנחנו החיים נהיו פשוט מטורפים
ומה ביקשנו רק לחזור להיות טיפה יותר
תמימים/ טיפה יותר/ טיפה יותר/ טיפה יותר תמימים
