השיר החדש של דניאל וייל אינו מנומס. הולך נגד הזרם. אוהבי ההגדרות יסמנו אותה "אלטרנטיבית". הייחוד? אומרת-שרה את מה ששורף לה בגרון. מטפוריקה אפקטיבית בשירות האנטגוניזם החברתי. קו בס מודגש, מנגינה מינימליסטית. תרצו – שירה מדוברת. לא נחזור לעניין ההגדרות.
צרפו את הקליפ המצוין ותקבלו יישות אומנותית של פשטות נועזת, עושה שימוש במוסיקה מצומצמת, יותר הטון הסרקסטי שמבטא תסכול ומרד עצור. תשאלו אותי אם אני מכניס את השיר לדיסק-און-קי שמלווה אותי בכבישים. התשובה היא – לא. לכבישים יש פסקול פונקציונאלי לא מאתגר. אופתע אם השיר יעלה על מסלול הרדיו הידידותי של גלגל"צ.
מצד שני, זה מסוג השירים שמסקרן לראות את דניאל וייל עושה את ההצגה שלה. תקראו לזה אירוע הטחת שירה, ההצגה הביקורתית האישית שלה, התיאטרון נטו שלה בעיבודים ובהפקה של יהוא ירון. זה מעורר בי עניין לדעת לאן היא הולכת מכאן.
*** מתוך האלבום "גורת אריות שפת זאבים"
דניאל וייל לא מנומס
אם אבלע את מה ששורף לי בפה/ ישרוף גם בגרון/ אני יודעת/ לא מנומס לירוק
לא מנומס להישאר בלחיים תפוחות/ כוויה על לשון חתומה/ נשארת בין שפתיים נשוכות
אבל הכל לטובה/ הכל בסוף פתיר/ יום אחר כך המורה שאלה אם יש לי מסטיק בפה
והיה לי תחת מה להסתיר
אם אבלע את מה ששורף לי בפה/ ישרוף גם בגרון/ אני יודעת/ לא מנומס לירוק
עמוק ומהר אעמיק אותו אנעץ/ רחוק ושובר, הוא עריק בתהליך מואץ
הוא יקוצץ, הוא יפוצץ, נשבעת כבר ארפא/ אני יודעת ישרוף גם בגרון
אם אבלע מה ששורף לי בפה
אומרים שהדור הזה בולע מילים/ ומסרב לכל טיפה של משמעת
אומרים שהדור הזה קולע סלים/ אבל לא מתקרב לטבעת
בפאה מערים הוא הלב שלי/ תיזהרי איפה את מכבסת כביסה
במאה שערים של הלב שלי/ יש המון שלטים בכניסה
יש רבי מזוקן שכותב טוקבקים במרץ של כדור הריסה
יש לי תוכו ויש לי קנקן/ עם אינסוף שירים לגריסה
לא מנומס לעשות גרעפס/ לא מנומס להיתפס
בלחיים תפוחות/ כוויה על לשון חתומה/ נשארת בין שפתיים נשוכות
לא מנומס שיבחינו בכיליון שיער הפדחת/ לא מנומס שיבחינו בכישלון כיסיון הקרחת
לא מנומס, לא מנומס, לא מנומס/ אני אורחת, גם לבד במקלחת
לא לגעת בעצמי, אני לרגע לא שוכחת/ לא מנומס שחור מתחת לציפורן
לא מנומס לנסות להוציא עם השיניים/ לא מנומס לכלוך בחיוך לבן קורן/ לא מנומס להנות מארוחת הצהריים
לא מנומס סערה במרכז הסנטר בבית השחי מעל הפופיק בין הגבות
לא מנומס לוותר/ כשנופלת מול אמא מוכנה לבכות/ רק לא מול כל הכיתה בחצר
יש אותיות במקלדת/ בהן אני לא נוגעת/ במחול מאומן/ במכחול משומן
רגילה כבר מזמן/ לטבעיות ממושמעת
אם אבלע את מה ששורף לי בפה/ ישרוף גם בגרון
אני יודעת/ לא מנומס לירוק
