יש המגדירים נוסטלגיה כזיכרונות עבר, אבל בלי הכאב, ובעצם – זיכרונות מהעבר שמעולם לא היה. מה מוביל אנשים לשקוע בעולם הזה, בזיכרונות בכלל? האם התרפקות על העבר פוגעת בקשר עם ההווה, או דווקא להיפך? דניאל סלומון שר בדכדוך מסוים ובפשטות נטולת פואטיקה גבוהה ("אני רוצה" וכו) געגועים כיעד אסקפיסטי שאמור לשפר מצבו הרגשי הנוכחי.
כמו הטקסט, המוסיקה פשוטה במנגינה, במעבר, בעיבוד המוסיף נופך (צליל החצוצרה) לתחושת הגעגועים. יש בטון שירתו עצב אמיתי שנוגע ומחלחל. דווקא בישירות הזו בהבעת תחושת הגעגוע יש משהו כובש.
דניאל סלומון חלומות פשוטים
אני רוצה לחזור אל הימים/ שהייתי רק חלום אחד תמים
אני רוצה/ לחזור אל הלילות/ שהכל שם עוד היה יכול לקרות ולקוות
שהזמנים הכי יפים עוד לפני/ מישהו חושב עלי יכול להיות שהוא בדרך
והרגעים הכי קשים כבר מאחור
לא נותר אלא לזכור לכל כאב וודאי יש ערך
אני רוצה לחזור אל הימים/ של חלומות פשוטים
אני רוצה לחזור אל הרגעים/ שאהבנו אהבה של ילדים
אני רוצה/ לחזור אל כל הלילות/ ששיחקנו מחבואים הדמעות ולקוות
שהזמנים הכי יפים עוד לפני/ ומישהו חושב עלי יכול להיות שהוא בדרך
והרגעים הכי קשים כבר מאחור/ לא נותר אלא לזכור לכל כאב וודאי יש ערך
אני רוצה לחזור אל הימים/ של חלומות פשוטים
