אם שיר מחאה – אז לקרוע להם את הצורה. הדג נחש גייסו אפילו מקהלת ילדים, כך שגם הדור הבא ייתן קולו בקונטרסט מוסיקלי נפלא. הכל נמצא בשיר. הזווית הלא פוליטית של האזרח שעד היום היסס לומר את מה שמעצבן אותו/ כואב לו. כואב ומעצבן – כי זה לא המקום שמתגמל את מי שהולכים ישר בתלם. זה המקום, שזורקים לך את השקרים לפרצוף, השנאה מעוורת העיניים. עולם הפוך: הם קוראים לך בוגד כי אין לך דם בעיניים. "לפעמיים מרגיש שהקיצון זה הרגיל ואני תימהוני".
המחאה הרימה ראש, נותנת בראש. הדג נחש הרימו הכפפה בראפ ורוק משולבים בזעקה, מצטרפים להפגנה, מרימים דגל ומכסחים עד הסוף. יש בעוצמה הזו לא רק אמירה, אלא זעם שמתכתב עם מה שהנשבר לנו מהחשיכה שהשתררה במקומותינו. אנחנו מדליקים את השמיים. חזק, עוצמתי, מעורר, חשוב!
הדג נחש אחד אחד במאי ועורך: דורון סרי צלם: אולג בלזנוב תסריט: פלד
זה לא מקום שמתגמל את אלה שהולכים ישר/ זה המקום שמהדק לך ת׳חבל לצוואר
פאוול גס של הקלגס והנבער/ סתכל ב VAR תראה איך אני שם עליהם איבר
סביבנו מדברים צוף חושבים ונום/ שוב שקרים לפרצוף חיים על חרבנו
אבינו מלכנו אולי תגיד לי מי אלו/ שבאמת קמים עלינו ורוצים לכלותנו
מי ירקו לך בפנים / ירוקנו לך ת'כיסים/ יקרעו לך ת'לב / יקרעו אותך במיסים
יזרקו אותך לפסים ואין פה אף אחד חסין/ בוא ועשה עימנו חסד כי אין בנו מעשים
אחד אחד/ כל אחד תופס לו צד/ והשנאה/ מעוורת ת'עיניים
אחד אחד/ לא רוצים להיות לבד בחשיכה/ מדליקים את השמיים
שוב פעם המהדורה בוערת כמו מדורה/ שוב צרורות של יריות ולא מחתונה
מרגיש כמו תאונה ממשיך להתנהג רגיל/ עכשיו זו אזעקת אמת אחי זה לא תרגיל
עדיין חי פה בין עמי/ לפעמיים מרגיש שהקיצון זה הרגיל ואני תימהוני
לא שותה קולה לא שונא ערבים/ לא מחפש בכביש יריבים
מה עוזר להיות יפה נפש בשיח מכוער/ שומר על אהובי ומשונאי אני נשמר
המס הכי גבוה זה המס של השפתיים/ הם קוראים לי בוגד כי אין לי דם בעיניים
אחד אחד/ כל אחד תופס לו צד/ והשנאה/ מעוורת ת'עיניים
אחד אחד/ לא רוצים להיות לבד בחשיכה/ מדליקים את השמיים
