הדג נחש שירת הסטיקר
אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה תיפתח בסוף הטובה. אני רואה בקליפ את דוד גרוסמן שכתב את הטקסט לצד דיקלה, דני סנדרסון, אהובה עוזרי ז"ל, תומר יוסף, עמרי גליקמן, פלד, אקו וגל ניסמן.
הדג נחש מחדשים את שיר המחאה החברתי שיצא ב-2004 באלבום "חומר מקומי" כשיר מחאה שבו מתארחת אהובה עוזרי, המנגנת על בולבול טרנג. מילות השיר משלבות טקטסים הלקוחים מסטיקרים שונים בנושאי פוליטיקה, דת וחברה.
|שיר הלעג של דויד גרוסמן ושאנן סטריט (וכל שאר החבר'ה שהלחינו) חושף בליצנות את ההוויה הישראלית העשויה כולה מסטיקרים קלישאיים, ובין הקלישאות גרוסמן מצליח בכל זאת להשחיל משהו הכי אמיתי והכי עמוק, כמו
"כמה רוע אפשר לבלוע/ אבא תרחם, אבא תרחם/קוראים לי נחמן ואני מגמגם/ כמה רוע אפשר לבלוע/ אבא תרחם, אבא תרחם/ ברוך השם אני נושם", כמו בא לומר: לא כדאי שנפסיק לבלוע רוע ולהיות רעים? לא כדאי שנפסיק לרדוף ולהשפיל.
גרוסמן סיפר, שהתחיל לאסוף סטיקרים, ולבקש ממשפחתו לאסוף סטיקרים, בעקבות רצח יצחק רבין ב-1995. הרעיון לכתיבת השיר צץ כשהבחין בכמות העצומה של סטיקרים, בעיקר פוליטיים, שיש על מכוניות – תופעה שהוא לא הכיר ממקומות אחרים בעולם. "כמעט כל מכונית היא לוח מודעות פוליטי – בעיקר באזור ירושלים", אמר באחד הראיונות איתו, גרוסמן חשב, שאם ירכז את כולם ביחד, ייווצר שיר שיבטא את הרעש, הגסות והרוע שיש בחיינו או כפי שאומר הפזמון – 'כמה רוע אפשר לבלוע', דוד גרוסמן ניסה להעביר את כמות האלימות והשנאה העצמית שקיימת בישראל.
לאחר שאסף כ-120 סטיקרים, החל להרכיב מהם מילים לשיר ראפ. בעקבות עצת ילדיו, יצר קשר עם שאנן סטריט, סולן הדג נחש, במטרה שהלהקה תלחין ותבצע את השיר. חברי הלהקה ביקשו להוסיף סטיקרים במטרה להפוך את השיר לקליל יותר, כמו "טסט בירכא", ולהחליף את הסטיקר "מוות לערבים" באמרה "מוות לערכים", בהנחה שהוא קיצוני מדי. רוב הסטיקרים, בעיקר הפוליטיים שבהם, מושרים בטון מיליטנטי, ולעומתם סטיקרים בעלי אווירה קלילה יותר מושרים במבטאים וטונאציות שונות.
בבית האחרון בשיר מושמעות מילים טעונות כגון "לחסל", "להדביר" ו"להרוג" במטרה להביע מחאה על קלות השימוש במילים לוחמניות.
הקליפ המקורי מציג אנשים ממגזרים שונים בחברה הישראלית – שהטקסטים המושמים בפיהם הפוכים לעיתים למצופה מהם מלכתחילה. לקראת סוף הקליפ מודבקים עשרות סטיקרים על מראה, כמטאפורה על כך שמרוב סטיקרים, הזהות בחברה הישראלית מטשטשת.
בקליפ הלייב משתתפת "פירקת אלנור", תזמורת למוסיקה קלאסית מזרחית וערבית, בה פועלים יחד מוסיקאים יהודים וערבים מכל קצות הקשת החברתית והגיאוגרפית – חרדים, חילונים ודתיים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. התזמורת מעניקה לשיר צבע ערבי, כדי ליצר צליל ים תיכוני המייצג את המרחב בו שני העמים חיים.
וגם: הפעם לקראת הפסטיבל החברתי שלהם שיתקיים בפארק ראשון (13.6) הם זקוקים לשותפים בעם, כי דור שלם דורש שינוי. הנה סטיקר חדש.
דור שלם דורש שלום/ תנו לצה"ל לנצח/ עם חזק עושה שלום/ תנו לצה"ל לכסח
אין שלום עם ערבים/ אל תתנו להם רובים/ קרבי זה הכי אחי/ גיוס לכולם, פטור לכולם
אין שום ייאוש בעולם/ יש"ע זה כאן/ נ נח נחמן מאומן/ No Fear, משיח בעיר
אין ערבים אין פיגועים/ בג"ץ מסכן יהודים/ העם עם הגולן/ העם עם הטרנספר
טסט בירכא/ חבר, אתה חסר/ הקדוש ברוך הוא אנחנו בוחרים בך/ בחירה ישירה זה רע
הקדוש ברוך הוא אנחנו קנאים לך/ ימותו הקנאים.
כמה רוע אפשר לבלוע/ אבא תרחם, אבא תרחם/ קוראים לי נחמן ואני מגמגם
כמה רוע אפשר לבלוע/ אבא תרחם, אבא תרחם/ ברוך השם אני נושם
ולכן…/ מדינת הלכה – הלכה המדינה/ מי שנולד הרוויח/ יחי המלך המשיח
יש לי בטחון בשלום של שרון/ חברון מאז ולתמיד/ ומי שלא נולד הפסיד
חברון אבות/ שלום טרנספר/ כהנא צדק/ CNN משקר/ צריך מנהיג חזק
סחתין על השלום, תודה על הבטחון/ אין לנו ילדים למלחמות מיותרות
השמאל עוזר לערבים/ ביבי טוב ליהודים/ פושעי אוסלו לדין
אנחנו כאן הם שם/ אחים לא מפקירים/ עקירת ישובים מפלגת את העם
מוות לבוגדים/ תנו לחיות לחיות/ מוות לערכים
כמה רוע אפשר…
לחסל, להרוג, לגרש, להגלות/ להדביר, להסגיר, עונש מוות, NO FEAR
להשמיד, להכחיד, למגר, לבער/ הכל בגללך, חבר
