תוכנית ריאליטי מחפשת דרמות. מתמודדים שעברו חוויות קשות, הורים גרושים, טרגדיות, מחלות. תרגשו אותנו עד כלות,  תנו לנו להזיל דמעות. קרן פלס פתחה ברז של דמעות, אחרי ששי המבר שרה "פעם את לילה" שכתבה על רקע תקיפה מינית. החומרים נפלאים לתוכנית: שי היתה בת 13 מ"בית ספר למוסיקה" העונה הראשונה, שפלס שפטה בו. עברו 9 שנים, והיא מגיעה לתחרות. חוקי המשחק משתנים. גם אם לא שרה יצירת פאר אולטימטיבית, הכל התנקז למקומות הרגש הסוערים. שי אמרה כי השיר הוא סוג של ריפוי בטיפול. זה עבר חזק. דמעות, התרגשות. האם הסיפור רץ לפניה או השיר? עיסקת חבילה. עובדה: כותרת הפרק הזה היתה "הוידוי של שי המבר".
לא תמיד זה מצליח: גם אנסטסיה זבישה ששרה I See Red באה עם סיפור טראומטי מהבית, אלא שהשופטים היא בדיעה כי הגיעה לאודישן מוקדם מדי. נכון, אבל אני  התחברתי לאמת שלה, לבוסריות. הייתי מעביר. יש פוטנציאל.
לא הבנתי את ה"אדום" של אמדורסקי לעופרי טל בת ה-20 מכפר מנחם. היא שרה אינטרפרטציה נפלאה על You're The One That I Want מהמחזמר "גריז" ששרו במקור ג'ון טרבולטה ואוליביה ניוטון ג'ון. הפרשנות הנונשלנטית שלה, האיפוק , הניואנסים, המינימליזם השלימו לחידוש לא מהוקצע עד הסוף, אבל ייחודי מאוד. אפילו מרטיט. אמדורסקי חשב שזה "פרווה", לא חלבי, לא בשרי. "אולי את צריכה לבוא מהצד של הכתיבה". בתוכנית ריאליטי, אזכיר לאמדורסקי, מתמודדים אינם מגיעים "מהצד של הכתיבה" אלא מנסים לייצר קאברים בלעדיים על שירים מוכרים, וזו היתה דוגמא לקאבר בלעדי.
המדור המזרחי: הזמר המייצג הפעם הוא מיכאל מידני ששר "ילדים כאלה" של עדן חסון. הבנתי שהוא "זמר אירועים". אחרי הביצוע המושלם הזה – תעריפיו עולים. ליגת על בז'אנר.

שי המבר – "פעם את לילה"

עופרי טל – "You're the One That I Want"

מיכאל מידני – "ילדים כאלה"
אנסטסיה זבישה – "I See Red"
עופרי טל – "You're The One That I Want"
שי הראל – Flashlight
עומרי גורן – "שקיעות אדומות"
שי המבר – "פעם את לילה"