הקלאש נחשבת ללהקת הרוק-פאנק הגדולה של בריטניה. אם הסקס פיסטולס התחילו את המהפכה בצליל ובטקסט האנרכיסטים שלה, הקלאש כתבו שירים פוליטיים של ממש והמוסיקה שלהם הייתה הרבה יותר מעניינת מאשר זו של הפיסטולס.
הקלאש תוארה כמכונת יריה של שירי זעם, חבורה שכל השאפתנות האנרכיסטית-מרדנית פרצה כבר באלבום הביכורים שלה בשירים על אבטלה ("הזדמנויות לקריירה") גזענות (Race) ג’ו סטאמר המנהיג ידע שמוסיקה לא יכולה לשנות דברים. "לא היו לי אשליות, למרות שרציתי לשנות דברים". אבל מה הן המילים מול צלילי הגיטרה של מייק ג’ונס. סטראמאר רצה שזה ישמע הכי Punk וג’ונס הכי התאים למלא את משאלותיו. אגב, האמריקאים לא מיהרו לייבא את הקלאש באותה תקופה. ראו בלהקה הזו "פרובינציאלית" מדי. אבל הסיבה הייתה כנראה שיר של סטראמר שנקרא "אני כול כך משועמם מ-יו.אס.איי ("הדולרים של הינקים מדברים אל הדיקטטורים של העולם") ורצה מאוד לעשות מהפיכה פוליטית (White Riot) אבל בסופו של דבר הקלאש הפכו ליבוא הכי מבוקש לארה"ב, שקידם אותם גם שם לאחת הלידריות של הפאנק. תקשיבו לאלבום הזה ותבינו מה זה Punk Rock.
הקלאש – הקלאש The Clash – White Riot
