כמה שירים יווניים עשו עליה לישראל? אין מספר מדויק, אבל השירים המתורגמים ביותר במוסיקה הישראלית הם יווניים. לעיתים קרובות – פוסחים המבצעים על שמו של המלחין (היווני) ומסתפקים בכותב המילים בעברית. הקרדיט על הלחן במקרה כזה הוא  "עממי", שמשמעותו – שיר ללא שמו של היוצר, שייך לכולם. . מישהו בעם היווני או הטורקי הלחין, ואנחנו הישראלים ממהרים לקחת מבלי לטרוח על זהות המלחין במקור. הקלות העממית הלא נסבלת
המוזיקה היוונית הגיעה לאוזני הישראלים דרך ערוצים שונים, רובה ללא התיווך  של "מכתיבי התרבות". היא חדרה גם דרך המועדונים, שהזמינו ישירות זמרים מיוון.
מה קושר אותנו כל כך למוסיקה יוונית? מה מושך את הישראלים אל צלילי הבוזוקי ואל מקצבי החסאפיקו והציפטטלי ומוסיקת הלייקה. אפשר למתוח קו בין אריס סאן ליהודה פוליקר, שניהם "שגרירים" שונים של המוסיקה הזו בישראל. ביניהם עשרות זמרים עשו שימוש בלחנים של מלחינים יוונים, ביניהם חיים משה, אריק איינשטיין, זוהר ארגוב, יואב יצחק, אביבה אבידן, מושיק עפיה, זהבה בן ועד חוה אלברשטיין.

לשיר יוונית בעברית. מחג'ידקיס ותיאודורקיס, דרך אריס סאן וטריפונס (ה"ישראלים"), ועד דלארס וגליקריה שמופיעים כאן דרך קבע, ועוד זמרים ומוסיקאים בני יוון שישראל התאהבה בהם – מיאניס פריוס דרך נטשה טאודורידו, וסיליס קראס, ועד ניקוס ורטיס שהופיע עם שרית חדד. האהבה רבת השנים של ישראלים למוזיקה היוונית היא תופעה יוצאת דופן בעולם. מה מקור המשיכה למוזיקה ולשפה הלא מובנת?
אין כאן גבולות של סגנון או ז'אנר.  מוסיקה יוונית הגיעה תחילה לעברית באמצעות נעמי שמר, חיים חפר ואהוד מנור, בהמשך היא הפכה חלק בלתי נפרד מרפרטואר זמרי המוסיקה ה"מזרחית" הים תיכונית הבידורית – כמו זוהר ארגוב, חיים משה, יואב יצחק, סטלוס ואורן חן, שלומי סרנגה, מושיק עפייה,  אייל גולן,  פאר טסי, שרית חדד.  בארץ שתושביה הם ערב רב של תרבויות ללא זהות תרבותית משלה – החבירה למוסיקה יוונית התבררה כהכי הולמת את הקהל המקומי. 
הבנק המוזיקלי הגדול ביותר של המוזיקה המזרחית בישראל היה, ונשאר המוזיקה היוונית. אין בארץ זמר מזרחי ללא להיט יווני, ואין להיט מזרחי ללא איזשהו אלמנט יווני – בשיר-קאוור  (תרגום) בלחן, בעיבוד, אם בצליל.
אחרי אריס סאן, שלומי סרנגה היה הזמר הישראלי הכי יווני שפעל במקומותינו, תואם ענק הזמר היווני, סטליוס קזנג'ידיס, עם הניחוח הקולי העמוק הטיפה מלנכולי. מצד שני, סרנגה לא ויתר על זהותו הישראלית.
לכאורה, ניתן היה לחשוב, שהמוזיקה היוונית, השפעתה וחדירתה למוזיקה הישראלית מסמנת איזשהו מכנה משותף תרבותי, בסיס מוזיקלי שסביבו מתקבצים כל פלגי החברה. בחינה מדוקדקת מגלה שאין תכונה שמאחדת את כולם. המוסיקה הזו פונה לאניני הטעם כמו גם אל המוני המוחאים בכפיים, ברגליים, בפיזור שטרות ובשבירת צלחות.

חשיבות וההשפעה רבה היתה לאריס סאן ש"עיברת" את היוונית שלו – כדי לחבור למוסיקה המקומית כחלק מהמוסיקה המזרחית הישראלית  נגני גיטרה  כמו יהודה קיסר (יליד 1954), שניגן בלהקת "צלילי העוד", ומשה בן מוש (יליד 1947) מלהקת "צלילי הכרם", ששמה המקורי היה "צלילי הבוזוקי", ניגנו בגיטרות חשמליות והושפעו מהסאונד של "הצלליות" ושל "לד זפלין", אך הושפעו יותר מכל מצליל הגיטרה של אריס סאן. את שורשי המוסיקה היוונית בישראל אפשר למצוא בין השאר, ב"נעימת הקיסר" של הגיטריסט יהודה קיסר.  האיש במגבעת מערבונים נצחית,  שצליל הגיטרה שלו מגלם את המוסיקה הישראלית הים-תיכונית האותנטית. קיסר  לקח את צלילי הבוזוקי מיוון, והמיר אותם לגיטרה חשמלית. בטכניקה הזאת הוא מנגן על גיטרה חשמלית, פראזות, וסאונד שהם כולם שלו.
צליל הגיטרה שלהם, ולמעשה של אריס סאן, שהגיטרה שלו צלצלה כחיקוי של בוזוקי, הפך לסימן ההיכר של המוזיקה המזרחית בישראל, בייחוד אצל זוהר ארגוב, חיים משה וג'קי מקייטן. 
אכן: הנגינה בגיטרה חשמלית בסגנון "מזרחי" היא למעשה חיקוי של הפריטה על גבי עוד, בוזוקי או כלים דומים המזוהים עם הז'אנר.  אריס סאן האגדי ניגן בגיטרה כאילו היא בוזוקי. הוא נחשב לממציא סגנון הנגינה הזה, שלימים יהווה מוטיב מרכזי וחשוב בעיצוב הפסקול של המוזיקה המזרחית. הגיטריסט משה בן-מוש בלהקת "צלילי הבוזוקי" המשיך את הקו של אריס סאן, בבביצוע שירים יווניים בשמחות ובאירועים. ההשפעות על החומרים שלו הגיעו מאוחר יותר, כששם הלהקה השתנה ל"צלילי הכרם". להקת "צלילי העוד" שקמה במקביל, היא שחשפה בגדול את הגיטרה המזרחית של  יהודה קיסר, שאת מיומנותו המוזיקלית רכש בלימוד עצמי.

אחרי אריס סאן וטריפונס התחילו להופיע שורה של זמרים מקומיים  שקראו לעצמם בשמות יווניים ושרו ביוונית,  אף שלא היו ממוצא יווני. כאלה למשל היו לויטרוס (נסים לוי) וניקולאס בשנות ה-70, ובהמשך שלומי סרנגה וסטלוס (אחיו של דורון מירן, ששר ומנגן עם אורן חן).

רשימת השירים היווניים ששימשו זמרים מקומיים ארוכה ומתארכת. אם המוסיקה היוונית היא אוקיינוס של שירים, ישראל היא אגם של שירים יווניים בעברית.  אגם הים התיכון הישראלי.
ידעתם ש"אייל אהבים" המוכר מאריק איינשטיין הוא שיר יווני של מאנוס האדג'קאקיס, שתרגמה נעמי שמר, שעבר גיור בגרסה המוכרת של שלישיית גשר הירקון/ אריק איינשטיין ויהודית רביץ.
לפי הלהיטים החביבים על הקהל הישראלי, לא ברור מי עשה יותר שירות למוסיקה של דאלארס בישראל – דאלארס עצמו או פוליקר. מ"אל תכעסי עיניים שלי" (Mi Mou Thimonis, Matia Mou),  "השעה הייתה שש" המוכר יותר כ"בוקר ים ראשון" (Itan Pende Itan Exi), "לו הייתי אלכסנדר הגדול" (Namoun O Megalexandros) המוכר כ"אלקו" בביצוע של פוליקר. "שיר השיירה", להיטו של אריק איינשטיין מזוהה עם דאלארס (Ta Pedia Tis Aminas). חיים משה שר את "תודה" על פי Ola kala.
ג'יאניס פאריוס של Aporo אומץ על ידי איציק קלה ל – "אלוקי אל תעזבני" ועל ידי חיים משה ל – "את כבר לא איתי" על בסיס השיר Tha Me Thimitheis.
"בלילה" של זוהר ארגוב הוא עיבוד לשירו של ג'יורגיו מרגריטיס – Ma Ti Leo. יואב יצחק שר  "נסיכת העיר" המוכר כ – O fantaros של חאריס אלקסיו. גם "טלי טלי" של מיקי גבריאלוב מזוהה עם חאריס אלקסיו. מושיק עפיה שר "יש לי אותך" עפ"י סוטיס וולאניס של Fevgo ksana. זוהר ארגוב שר "אמא אמא" עפ"י Pare Ta Xnaria Mou של סטליוס קזנג'ידיס, שרבים משיריו תורגמו לעברית ובוצעו על ידי זמרים מובילים כמו 'אלינור' (ג'קי מקייטן, זוהר ארגוב)  ו'זינגואלה' שבוצע על ידי יהודה פוליקר.
יהודה פוליקר שהגיע מהרוק, לקח את המוסיקה היוונית למגרש שלו ב"עינים שלי" שיצא ב-1985, אחד התקליטים הנמכרים ביותר במוסיקה הישראלית: הלב היווני הגדול שלו. הכפיים שלו לא סחבו הישר ל"חתונה הישראלית", כי פוליקר אחד היוצרים האותנטיים במוסיקה המקומית, לא נמצא במגרש הזה, גם לא עשה שום דבר יוצא דופן  בכוונה כדי לזכות באהבת הקהל שחיפש מוסיקה יוונית "מזרחית" לחפלה.  לא מילת חנופה, לא צ'פחה. פשוט הוא, הגיטרה, הבוזוקי, השירים. חלון לים התיכון. הרוקר של "בנזין" יהודה פוליקר, הפך את המוסיקה היוונית לזהות השנייה או הראשונה שלו. הוא שתרם להיכרות העמוקה של הישראלים עם המוסיקה היוונית ולאהבה הגדולה אליה ולהגדלת ההכרה וההערכה אליה.

אוהבים מוסיקה יוונית

על הגיטרה המזרחית 

יהודה פוליקר ודאלאראס – עיניים שלי