כמעט בכול פעם שהוא מנגן, שומעים מנגינה קסומה. איך לאפיין את המוסיקה שלו? מורכבות פשוטה? פשטות מורכבת. נכון, אבל זה מעט מדי. כור היתוך של הרבה השפעות שהתנקזו לאפיק של יצירה מקורית? הרמוניות לא צפויות שמביאות  ניואנס לטקסט? נגינה באוריינטציה קלאסית וגם ג’אזית? אנחנו מתקרבים,  אבל לא הגענו. יש שירים של יוני רכטר שאצלי לעולם אינם נגמרים בהאזנה אחת. הסיפור שלהם מתמשך. זה גם סיפור אהבה עם המוסיקה שלו, איפשהו ואיכשהו המשיכה לי את המוסיקה של סאשה ארגוב. וזה כבר אומר לא מעט.
המבקר אריאל הירשפלד כתב: "כמו ארגוב, רכטר מפליא לכתוב 'מלודיות אינסופיות', והבולטת היא הבית השלישי של 'עטור מצחך' ("את אטהבת להיות עצובה ושותרקת") הבית כולו עשוי קו מלודי אחד, הנמשך ונישא הלאה והלאה, וכל מיחלה בו מקבלת עולם משלה, מסתורי, המושך אל תוכה, אל תוככי משמעותנ, כאילו היא מוקפת דממה".
סוד הקסם הרכטרי? באחת התוכניות של פסטיבל ישראל כתב עלי מוהר, שותפו ללכתיבת מיטב הקלאסיקה שלו: "המנגינות של רכטר לא תמיד נקלטות מיד, משמיעה ראשונה. יתכן שזה אחד הדברים שמבטיחים להם האזנות נוספות. אתה מאזין לשיר ישן, שאתה מכיר היטב, ועדיין נדמה לך שהוא קורה עכשיו, שהוא ממשיך ונברא כרגע, מתוך אותה שניה מהססת, חייה, המולידה את התפנית הבאה של המנגינה".

שני חלקים לאוסף: דיסק ראשון – יוני רכטר כמבצע של שיריו. דיסק שני: הקלטות נדירות בביצועים שונים, חלקם רואים אור בפעם הראשונה. כזמר, רכטר עשה הרבה מאמצים כדי שהתחושה בפנים תעבור. הביצועים הטהורים שלו הם בהחלט אלטרנטיבה לאריק איינשטיין וגידי גוב. עלי מוהר הוא האיש שחותמו הטקסטואלי טבוע הכי עמוק במוסיקה של רכטר, ו"שיר נבואה קוסמי", "אהובתי היחידה" עם מזי כהן וגידי גוב הם דוגמאות מרגשות לשיתוף הפעולה. רכטר הגיע לדרגות השראה מוסיקלית גבוהות ב"ערב עירוני" לאלתרמן, כאן בביצוע המשותף של יובל זמיר, מזי כהן, גידי גוב, חיים צינוביץ ומקהלת העפרוני, פנינת תרבות ישראלית. כמובן – "עטור מצחך" לאברהם חלפי, כאן בפרשנות מצמררת של אביתר בנאי בהקלטה מערב של גל"צ מ-1998.

 בדיסק השני העדיף רכטר ללכת על שירים שאין סיכוי לשמוע ברדיו: שיר מעבודותיו התאטרליות כ"יש שפע פלאים" מתוך "אנטיגונה" בביצוע קבוצת הצעירים של התיאטרון הקאמרי,
"עטור מצחך" – אביתר בנאי – זהו ביצוע מקונצרט של הפילהרמונית משנת 1998 יונתן רזאל שמנגן בפסנתר עיבד את השיר להרכב סימפוני (בהפקתו המוזיקלית של שלום וינשטיין).רזאל ן ניגן את רוח העיבוד בפסנתר בלבד. התוצאה דרמטית מיוחדת במינה. השיר שהופיע לראשונה ב-1977 ונכלל באלבום השחישי בסדרת "ארץ ישראל הישנה והטובה" של אריק איינשטיין, הפך קלאסיקה ישראלית כבר עם צאתו, ונבחר כמה פעמים ל"שיר הישראלי היפה ביותר בכל הזמנים"
"שיר על יונה בחלוני" – יהודית רביץ – הקלטה מהמופע מ'העיקר זה הרומנטיקה' שלא הופיעה באלבום המופע, מיוחדת ההפוגה הקטנה באמצע השיר, חידוש  מול מול הביצוע של אריק איינשטיין.

"שיר ערש" לפי יהודה עמיחי בביצוע  יוני ולהקת חיל חינוך – השיר היחידי של יהודה עמיחי שרכטר הלחין עד אז, השיר הוקלט בהופעה חיה בערב שנערך לכבוד המשורר. רכטר סיפר כי בהלחנת השיר ניסה ללכת בכיוון המנוגד לטקסט, הפתיחה המוזיקלית מבשרת אמנם רעות, אך בקטעי המעבר מורגשת מעין חגיגה שמאחוריה עולם העולה באש.

"שיר המלחמה האחרונה" לפי יהושוע סובול מתוך "גוג וגוג שאו" (בימוי: נולה צ'לטון), שהוצגה בשנת 1974. בהצגה שר את השיר גידי גוב. הגרסה שבאלבום הוקלטה במיוחד עבורו בשנת 2004.

גרסה צנועה ויפה של אריאלה אשרוב ל"השיר של אריאלה" מתוך "הכבש השישה עשר". יוני סיפר  – כשהענו את ה'כבש ה-16' לבמה (במאי: מיקי גורביץ') הלחין  עוד מספר שירים,  ובמיוחד אהבאת השיר הזה. .

"הילד ניסים" – לאה אברהם מתוך "אגדה בחולות". בשנת 1976 רכטר מוסיקה למחול עבור להקת 'ענבל'. היצירה נקראה 'אגדה בחולות' (כוראוגרפיה: רינה שרת) והיא סיפרה את סיפורה של העיר תל-אביב מראשיתה. בנוסף למוזיקה האינסטרומנטלית היו בערב שלושה שירים: 'נמה יפו', 'ילדי ההפקר' ו'הילד ניסים', שהוקלט מאוחר יותר על-ידי אריק אינשטיין. הגירסה כאן היא המקורית, הזמרת לאה אברהם רקדה אז בלהקת 'ענבל'.

אריק איינשטיין? נמצא כאן רק ב"גמד שרצה להיות ענק", גידי גוב? ב"אדם בתוך עצמו", שיר של שלום חנוך, דואט מתוך "לילה גוב", וזו כבר בחירה די מוזרה שמצטרפת לעוד בחירה תמוהה – "הליכה לקיסריה" ("אלי אלי") של חנה סנש ודוד זהבי הקלטה חדשה מ-2004.

 יש הרגשה שרכטר ניקה מגירות בדיסק השני, השתמש בו כפלטפורמה לדחיסת כול אהבותיו הפרטיות. מצד שני, זה מראה שהאוריינטציה שלו להציג ביצועים נדירים מנצחת כאן בגדול את השיקול המסחרי. המיטב של יוני רכטר? לא בטוח שאני חותם על זה. אבל המון שירים הם שירי נצח.

'סוף ההצגה הלילה' – זהו בעצם השיר היחידי שרכטר  כתב עבור להקת 'כוורת': אמנם היה שותף לכתיבתו 'מדינה קטנה', אך שיר זה, כך טען, יותר קרוב אליו מבחינה מוזיקלית. את המילים כתב  יחד עם אלון אולארצ'יק.

מה תנגנו' – השיר המסיים את האלבום האינסטרומנטלי 'ממש עכשיו' נכתב מתוך רצון של יוני לכלול גם שיר באלבום, בנוסף לקטעי הג'אז. עלי מוהר ענה על משאלתו לעתוב שיר  שמתייחס לנושא האלבום – נגינה.

'מיכל ברנט-כהן' – שיר של עלי מוהר ושל רכטר שנכתב בזמן הקלטת האלבום 'בגובה העיניים'. מיכל ברנט היתה מפיקת האלבום, וברוח השטות הדביקו לה את השם 'כהן' וכתבנו לה שיר כמתנה.

'אוריה' – באלבום 'בגובה העיניים' מופיעה גירסת המקור רק בויניל, בדיסק לעומת זאת נקרא השיר 'נסיעה'. בשני המקרים נכתב הטקסט על-ידי עלי מוהר. כאן שומעים את הגירסה המקורית.

'אדם בתוך עצמו' – באמצע שנות השבעים, כשיוני עבד עם אריק איינשטיין, הוא לקח אותו לבקר את שלום חנוך שגר אז ברמת-גן. מהביקור הזה זכור ליוני בעיקר השיר 'אדם בתוך עצמו', ששלום השמיע לנו כשיר שזה עתה נכתב. לימים יוני עייבד את השיר לתכנית 'לילה גוב', ואהב את התוצאה.  וכך למרות שאין זה שיר שלו, שמח להכניסו לאוסף.

'הליכה לקיסריה' – כשפנו ליוני לבצע אותו בטקס יום השואה ביד-ושם, הוא ראה  בהזמנה הזדמנות לבחון אותו במבט חדש ואובייקטיבי. "כשקראתי את הטקסט בנוסחו המקורי הופתעתי לראות שהמילה הראשונה בו: 'אלי' מופיעה רק פעם אחת ולא פעמיים כפי שנהוג לשיר. עבדתי הרבה על השיר שיניתי את ההרמוניות ולעיתים את המקצבים וה'פרייזינג', והקלטתי שוב לקראת הוצאת אלבום האוסף.”

יוני רכטר ועלי מוהר – שיר נבואי קוסמי עליז

חיים צינוביץ, גידי גוב ומזי כהן – ערב עירוני