ווינטון מרסליס וההרכב ניגנו במחצית הראשונה של הקונצרט כיצירות שנכתבו בשנות ה-20, ואילו המחצית השנייה כללה שירים מהעשור של 1940-1950. בתולדות הג'אז, שני העשורים הללו היו בעלי משמעות רבה ועמדו בסימן של אירועים ודמויות בולטים רבים. שנות ה-20 היו עידן הג'אז, ושירי ג'אז קלאסיים רבים מקורם בתקופה ההיא.
נראה לי שבמחצית הראשונה של הקונצרט, מרסליס וההרכב דבקו בדרך הביצוע המקורית, וביקשו להעביר את המאפיינים הקריטיים של התקופה. שנות ה-40, לעומת זאת, הרחיבו את קהל הג'אז, ומוזיקאים העזו להתנסות יותר בחידושים . מרסליס וההרכב היו קולחים העבירו את המוזיקה בנוסחיה הותיקים אך עם מהלכים בלתי צפויים.
בסך הכל, ההופעה של מרסליס בפסטיבל הג'אז במרסיאק הייתה חוויה שובת לב. למרות שההופעה כולה הייתה מצוינת, ראוי לציין כמה מהרגעים המהנים ביותר. בחצי השני של "Sweet Louisiana", גורדון מתחיל עם סולו הפכפך בטרומבון כשהוא עובר מצליל נושם לכמעט גרוני. שיא נוסף היה "Petit Fleur" נגינת הפסנתר שלו דומה לנשימה של אוויר צח. וגם להקשיב פעמיים ושלוש לגרסה של הגרסה של אוליבר פרנק בסקסופון סופרן ל"Summertime"
אם המלצה למי שחפץ להתחיל היכרות עם ג'אז, תלכו על מרסליס. הוידיאו הזה יכול לדבר אל מאזינים מכל הגילאים, המינים ותחומי החיים.
ווינטון מרסליס והסקסט שלו מנגנים את המוזיקה של סידני בשה
נגנים
- Wycliffe Gordon – trombone
- Dan Nimmer – piano
- Carlos Henriquez – bass
- Ali Jackson – drums, tambourine
- Bob Wilber – soprano sax
- Olivier Franc – soprano sax
- Victor Goines – tenor sax, soprano sax, clarinet, bass clarinet
Set list: – The Sheik of Araby – Bechet’s Fantasy – Cake Walkin’ Babies from Home – Summertime – Promenade aux Champs Elysées – Petite Fleur – The Way I Ride – Sweet Louisiana
