אם ניו אורלינס לא מגיעה לתל-אביב, תל אביב מגיעה אליה. לא להאשים את האמרגנים ("שמים הפקות"). עדיין נזקי הקורונה.  הפסטיבל תוכנן תחילה עם אורחים מחו"ל, אבל המציאות טפחה, ונאלצו למחוק חלק מהרשימה ולאלתר משהו מההיצע הלוקאלי.
אנחנו קופצים למה שהפך מסורת של הפסטיבל – נשף הסיום, שמארח את מרבית המשתתפים באירוע שנמשך 3 ימים במשהו שנראה כמו מצעד אמנים ספונטני, המייצר חיבורים שונים. בג'אז, מוסיקה שנשענת הרבה על אילתור וג'אמים – זה אפשרי.
תזכורת לסיבת ההתכנסות: הג'אז הניו-אורלינסי צמח מתוך כור ההיתוך של תרבויות – השחורה, הצרפתית והספרדית. הוא הוליד מסורת של חדוות נגינה, שירה ומחול. בעיר הזו התמזגו המארשים, השירים הקריאוליים, הבלוז, שירי העבודה לאותה מוסיקה ספונטאנית  קולנית, שנודעה ברבות השנים כסגנון ניו-אורלינס, שפרח במיוחד באווירה המוסיקלית הקוסמופוליטית של העיר. בין הנגנים והיוצרים שהובילו אותה היו לואי ארמסטרונג, סידני בשה, קיד אורי, רול מורטון, קינג אוליבר. הג'אז היווה חלק מהותי של חיי השחורים בניו-אורלינס, והוא שימש את התושבים במצעדים, בהלוויות, בפרסומת לנשפי ריקודים. להקת נגנים הייתה עולה על עגלה וחוצה את העיר בנגינה. ההיתוך התאפשר מתוך הריכוז העירוני הגדול ומתוך היחס הסובלני של הכנסיה הקתולית – אליה השתייכו רוב תושבי ניו-אורלינס. אין ספק כי האלמנט של המוסיקה השחורה היווה את עיקר ההתפתחות של הסגנון הג'אזי הזה. הגל החשוב הראשון של השפעה מוסיקלית שחורה העלה את הראגטיים (Ragtime), סגנון שהתפתח בסוף המאה ה-19 והגיע לשיאו.
הפסטיבל בתל-אביב, שהשיב רוחות מהג'אז הזה, היה בעיקרו פסטיבל של סלט ושאר ירקות, נטול כוכבים, שהגשים לחובבי הג'אז מבחר של הכל כלול ברוח בידורית קלילה ונגישה, בסאונד חזק של כלי נשיפה. תרצו – מסע לתיירים לג'אז המקושר עם ניו-אורלינס, שממשיך להיות  ג'אז חי, נושם ובועט, שמקורותיו אכן נובעים מהמקום בו הג'אז נולד, מקורות מים חיים וזורמים עד היום.
כזה היה נשף הסיום. שופע מחוות למסורת ולתור הזהב של הג'אז ברוח מועדוני שנות השלושים  והארבעים במוסיקה שיצאה מניו אורלינס והתפשטה לשיקגו, לניו יורק וקנזאס סיטי.
רגע אחד שתימצת את רוח הפסטיבל והעלה הרבה חיוכים: ז'אק סאני, הנשפן האגדי בן ה-92 פוצח בשירה ל"לימבו ג'אז" לקראת סיום הנשף, וגם רוקד מול גברת מתלהבת שהצטרפה מהקהל.
ואז ממעלה האולם יורדת חבורת "דוקטור ג'אז" במקצב דיקסילנד. כולם על הבמה, מצטרפים  ל- Burboun st parade. הנשף מסתיים. בפרפרזה על אריק איינשטין ושם טוב לוי – אומרים שהיה שם שמח.

צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי

מרטון קם-סקס, ז'אק סאני – סקס  אילן סמילן בנג'ו, טל קוהן בס +דין צור+אלי פרמינגר+אמנון בן ארצי+רני בירנבאום – Just a closer walk with thee
slow and fast

אילן סמילן בנג'ו, טל קוהן בס, דין צור, אלי פרמינגר, אמנון בן ארצי, רני  בירנבאום +דבורה דרעי – F Basin st blues

קובי סלומון, גרגורי ריבקין אלק כץ, טל קוהן -בס, רועי קימלמן- תופים – Memories of you

קובי סלומון, גרגורי ריבקין  אלק כץ, טל קוהן -בס, רועי קימלמן- תופים + רון ושרון דוברובינסקי – ריקוד – Found A New Baby

פלדר, סאני, מרטון, עדנה גורן, טל גמליאלי, נחום פרפרקוביץ, קמינסקי St  Louis Blues

לדר, סאני, מרטון, עדנה גורן, טל גמליאלי, נחום פרפרקוביץ, קמינסקי – Hallelujah Just Iove Her So

אילן סמילן בנג'ו, טל קוהן בס קובי סלומון, אלי פרמינגר, אמנון בן ארצי, רני בירנבאום, גרישה ריבקין ופלד Tiger rag ל-3 חצוצרות

Undecided ל-3 חצוצרות אילן סמילן, טל קוהן, אלי פרמינגר, עמיקם קימלמן, גריגורי רבקין, אברהם פלדר

אילן סמילן בנג'ו, טל גמליאלי בס אלי פרמינגר, עמיקם קימלמן, רני בירנבאום דבורה בנאסולי – It don’t mean a thing

אילן סמילן בנג'ו, טל קוהן בס , אלי פרמינגר, עמיקם קימלמן, רני בירנבאום, אמנון בן ארצי +דבורה בנאסולי + רקדנים – Ellington – creole love call

עמיקם קימלמן, מרטון, דרור בן גור, אלק כץ, טל גמליאלי, רועי קימלמן – In A Mellow Tone

כל המשתתפים, נשפנים,  סאני – שירה – Limbo Jazz, Burboun st parade