מושיבים את זהבה בן עם אהובה מול השקיעה, מורידים ממנה דאגות, מוציאים אותה לרחובות לשטוף עינים. את האהבה הזו שלה אי אפשר "לסכם באלף מנגינות" (לסכם במנגינות? הייתי מחזיר לכותבים לשפץ). למה פחדה בעבר לאהוב ועכשיו הכל השתנה? האם אלה הסודות שנשמרו במגירות ועכשיו נפתחים? הכותבים ככל הנראה יודעים עליה משהו שהמאזינים אינם יודעים, ומכל מקום, השיר לא יתן תשובות למהות הסודות והחלומות ומה שמנע ממנה "פרפרים" ומדוע פחדה להתאהב. מבחינת המאזין, הסודות בכל זאת נשארים במגירות.
זהבה בן אינה מהזמרות שבודקת שירים בציציות. מעולם לא הייתה לה איזושהי אמירה אישית מגובשת. היא בוחרת את השירים או שבוחרים בשבילה, ובניסיון להחזיר אותה ללב הקונצנזוס ולהופעות בקיסריה – פנו לצמד דולב רם ופן חזות.
השיר הזה ישרת את המטרה. פופ ישראלי אולד סקול תואם קווי המתאר של בן. מתחילה נמוך מלו-מלנכולית עלי צלילי גיטרה אקוסטית. זהבה והסלסול המובנה שלה שהוא גם הסמל המסחרי. מ"אולי נצא לרחובות" מעבירים הילוך ועולים על מסלול מיינסטרים Radio Friendly מלודי. מילים פשוטות: זהבה בן ידידותית לרדיו בשיר פשוט, מכל בחינה – מנגינה, קצב אבל לא משהו שיש לבשר עליו בראש חוצות כחידוש מפליג.
זהבה בן באמצע החיים בימוי ועריכה: דורון סרי
ישבנו בשקיעה מול יופיו של העולם/ לא צריך בכלל סיבה כשאתה כאן איתי
השמש ישנה איתה הלכו לישון כל הדאגות/ ומזל שיש לי אותך לעבור את הלילות
ואולי נצא לרחובות/ לשטוף את העיניים/ בכל מה שיש לראות/ וזה מצחיק שמותר לנו לחיות
לא נצליח לסכם בינינו אהבה כזאת/ במשפטים פשוטים, באלף מנגינות
יש סודות שלא שומרים במגירות/ אתה שותף שלי לכל החלומות
מודה פחדתי לאהוב/ אחרי כל כך הרבה שנים/ שלא היו לי פרפרים
הנה הגיע משהו טוב באמצע החיים/ ואולי נצא לרחובות
לשטוף את העיניים/ בכל מה שיש לראות/ וזה מצחיק שמותר לנו לחיות
לא נצליח לסכם בינינו אהבה כזאת/ במשפטים פשוטים באלף מנגינות
יש סודות שלא שומרים במגירות/ אתה שותף שלי לכל החלומות
