האם יש מצב לסתם יום של חול עם בוקר כחול מקום במציאות הנוכחית? התשובה במילה אחת: אוטופיה. בשתי מילים: חזון דימיוני. יש לי הרגשה שלא סתם נבחר השיר הזה לביצוע נפלא על ידי חבורת זהו זה! יש געגועים לשגרה במדינה שחיה יום יום על חרבה.
השנסון הזה שחובר על ידי יוסי גמזו ושמעון ישראלי הוא בן 63 שנים (1960) נכון לכתיבת שורות אלו. השיר, עוסק במודע ביום רגיל וחסר ייחוד. נעמי שמר כתבה מילים למנגינה, אולם שמעון ישראלי לא היה שבע רצון מהם ופנהאל יוסי גמזו מבלי לספר לו מי המחברת המקורית.
"סתם יום של חול” נולד בפאריס, שם ישראלי חי בסוף שנות ה-50. הוא נסע לבירה הצרפתית עם שלישיית ערבה , שבה היו חברים גם אריק לביא וצבי בורודו, ישראלי ספג מהאווירה שסבבה אותו בפאריס. שהיתה שונה מהאווירה בארץ דאז ומהאמנות שמקורה היה בתרבות מגויסת, מכוונת ליעד אחד, למען המולדת. משירי עבודה ועש שירי ניצחון. ישראלי גילה שקיים עולם שבו אפשר לשיר על הוויה שלא קורה בה כלום, סתם ימים רגילים. ישראלי חיפש מנגינה שתבטא את הדברים הפשוטים בחיים. הוא חשב על “סתם יום רגיל, עם אושר וגיל”, וגמזו שינה את הנוסח לסתם יום של חול, עם בוקר כחול. רוחה של המוסיקה הצרפתית נשבה בו כנגד ההשפעות של המוסיקה הרוסית שהשתלטו על הזמר העברי דאז. שמעון ישראלי בעל קול הבס העמוק היה מבחינה זו חלוץ, סימן מפנה במוסיקה הישראלית. העיבוד העשיר וההרמוניות של "זהו זה!" מעניקים לשיר ריענון והתחדשות שמדליקים אותו מחדש.
זהו זה! סתם יום של חול
סתם יום של חול/ עם בוקר כחול/ בלי חג ומחול/ בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה/ אבל נערה/ חייכה בעברה/ פרח לקטוף/ שם, על החוף
יום רגיל, עם אור וגיל פשוטים כפת של לחם / יום נשוק בסאון השוק וגעש המדרכת
יום גבוה ונישא/ עד גגות חבלי כביסה/ ומחספס כאספלט שבכבישים.
אך מוזר איך יום כזה/ מתפעם לו בחזה/ ומתנוצץ בעיני האנשים.
סתם יום של חול/ עם בוקר כחול/ בלי חג ומחול,/ יום בין ימים שווים.
אור לא גבר/ אבל בפרבר/ עבר הדוור/ עם מכתבים/לאוהבים.
יום עמל מרציף נמל עד ארובות חרושת/ יום בהיר מקצות העיר ועד מכרות נחושת
יום של אושר עד דמעות/ על לחיי האמהות/ המפזמות בגנים שירי חיבה.
כי עדיין קיימים/ בעולם הזה ימים/ שצוחקים בם, פשוט ללא סיבה.
סתם יום של חול…
