להקות רוק ישראליות אלטרנטיביות? אני מחפש בנרות. רדיו הדרכים האזורי עסוק במיינסטרים. הכל כמעט מתנקז לשם. אני מנסה להאיר חבורות רוק מבטיחות. לפחות להדליק להן נר. "נמרי נייר" לא יהיו הלהיט הבא באוטוסטרדה. אין לי טענות לעורכי המוסיקה. הם שומרים על עצמם.
לא חקרתי את קשר הדימוי לתכנים של הלהקה. המוסיקה – ורסטילית. יוצאת מהטקסטים, מהמלודיות המיוחדות, מהקול המשווע של הזמרת יעל צורי. מהגיטרה היצירתית של בארי לבנת, מהבס האינטגרטיבי של אייל אהרוני.
אני שומע את השיר הפותח "אלו מילים" ומתעורר תיאבון להמשיך. הצלילים עוטפים את טון השירה של הזמרת במוסיקה שמשדרת את סערת הנפש במהלך מלודי שמחובר היטב לעברית – על תעיות בדרכי החיים. המנגינה ייחודית, מזכירה מסורות של מוסיקה ישראלית מפעם, והחיבור לגיטרות יוצר דרמה עוצמתית עוצרת נשימה ביופיה.
אלו מילים את מחפשת/ כשאת מסתכלת ברצפה/ כשאת מתביישת?/ אולי את מחפשת את מה שלא קיים/ אולי את מה שאת לא יכולה למצוא/ אולי קבורה עמוק באדמה, את מחפשת אותך". הנרטיב מקבל עוצמה אמוציונאלית, כאשר הגיטרות פורצות ב"את לא צריכה להיות מספיק טובה בשבילי/תהיי טובה בשביל עצמך ותעמדי מולי".
הצליל החשמלי מאיץ תעצומות נפש ומייצר דרמה. המוסיקה של "נמרי נייר" מתבססת על הפואטיקה של הגיטריסט בארי לבנת. "המפץ הגדול" עוסק בפרספקטיבה של בריאת היקום מזווית ראייתה האישית: "המפץ הגדול מקורו בעין ימין שלה". בלדת סלואו בעל קווים מלודים ותזמור שמיימי שמסתנכרנים עם מבע שבין ערגה לפליאה.
בהמשך חשתי יומרה פיוטית. לא כל השירים הסתנכרנו עם הצלילים של ההרכב המצוין. למשל לא התחברתי ל"לחצוב". כאן יעל צורי חוזרת לעידן שיר המשוררים המולחנים – שרה על קו בס בשרני נקדת מבט גברית: "אם את רוצה לחצוב בסלע לבבי אם את רוצה לצלול לעומק בדידותי/ קחי אותי למלח הזורם בסוף הים/ שם בוכה גם אלוהים, על החול החם"… גם כאשר השדים של האקס מגיעים לבקר אותה במקצב רוק פאנקיי מצוין שעומד בפני עצמו – "אתמול השד שלך חלק איתי כרית/ כנראה היה לו מפחיד לחזור לישון לבד".
יעל צורי לא תמיד מסתכרנת עם הצלילים של ההרכב. אבל מה: כשהיא שרה דרמטית על נתק ביחסים ב"רץ" – זה קורה, ואתה מבין שיש כאן זמרת רוק. גם כשפה ושם, איבדתי אותה, עדיין היא חלק מלהקה מאוד מיוחדת. אגב, לפי הרוק הפואטי לא בטוח ש"נמרי נייר" רוצים להיות אריות רוק מקומיים.
נמרי נייר – רץ
*** נמרי נייר: "אנחנו בוגרי מגמות ג'אז (תלמה ילין/רימון), אקדמאים של מוזיקה אבל עושים אותה מהרגש. מעורבים בפרויקטים שונים בסצנה בעיר. מושפעים ממוזיקה אלטרנטיבית, פרוג-רוק ופיוז'ן ובאותה נשימה רוק ופופ. מנגנים מוזיקה לייבית ואינסטרומנטליסטית עם הרמוניות ומשקלים מיוחדים אבל לא מוותרים גם על פואטיקה, פזמונים קליטים וגרוב. יותר מהכל אנחנו להקה של הופעה חיה".
הרכב: יעל צורי – שירה, קלידים בארי לבנת – גיטרה אייל אהרוני – בס עומר וילק – תופים
