זו כבר יותר מתופעה: יוצרים-זמרים משתמשים בשיר כסוג של תרפיה פסיכולוגית.  היכולת לחוות את עצמך לעומק, על מנעד רגשות ולנסח שיר ומנגינה לתחושות. יש דברים שיכולים להיאמר ולהיחוות דווקא מתוך הידיעה שהם מעוגנים בקפסולה האומנותית.  ב"מפחד מהאמת" מנסה חן כהן לנתח מהלך "קפסולה" כזו המתייחסת להתבגרות מוגנת מאוד, שלא הכינה אותך למציאות חשופה, הופכת אותך פגיע וחסר ביטחון מול הוויה, שלא הכונת אליה, כי בכל מהלך חייך ניסו לייפות לך את החיים.
האקורדים בפתיחה מסמנים מתווה מוסיקלי הצבוע בקול דק, רגיש, כואב, נוגה ומיוסר . הלחן ספוג בתחושתו. ההתפקחות-מודעות לא הורידה גרם ממשקל הצער, והוא ממלווה את המאזין לאורכו של השיר, סייסמוגרף של פגיעות וחשש. המעבד בחר להוסיף לעיבוד המינימליסטי קולות שמיימיים כמו כדי להעניק לו עוד נופך תחושתי. הקליפ בו נראה כהן מדוכדך בתוך אמבטיה ממחיש משהו מהטראומה האישית, במומנט של בדידות מנכרת. אותנטי לחלוטין.

לפעמים אני מפחד/ מהאמת/ להתמודד
לפעמים אני עוד רועד/ כמישהו עוצר
ואליי מדבר
לא עוזר לי/ מה שלימדו אותי
הכל פה מושלם/ ואין רע בעולם
לחייך תמיד/ אין לך מה להפסיד
שום דבר/ לא יפגע בך כבר
אז לפעמים כמישהו תוקף
אותי אני מתקפל תמיד וחושב
זה אני בעצם זאת אשמתי
אני רק נתתי סיבות להתעצבן