ספרתי 14 "זה" בשיר, ואני מנסה לרדת לכוונת הכותב בשימוש המרובה במילה הזו.   האם ה"זה" הוא ה"ריקנות" שממלאת את חיי או משהו חמור יותר? כיוון שכהן "לא מחפש למלא מה שחסר", ומעדיף לרקוד "את זה", אני משאיר את השאלה פתוחה לפתרון המשורר.
האם המוסיקה תציל את הטקסט הכחוש? חן כהן בחר במשב רוח סול ריתם נ' בלוז שנות השבעים, מנגינה, קצב והפקה היוצרים צליל אנרגתי   ידידותי לרחבת הריקודים. כשיר דאנס – ימגיע לשם ובעברית, שאינה בדיוק השפה האידיאלית לסגנון הזה.
שורה תחתונה: הטקסט הרג את השיר, המוסיקה עשתה לו החייאה. ברירת מחדל: נרקוד את זה.

חן כהן נרקוד את זה

שוב קמתי מאוחר/ היום כמעט נגמר/ יושב על המיטה/ ולא מצליח לזוז
וזה פתאום חוזר/ חושב הפעם לוותר
הריקנות הזאת/ נשארת לא עוזבת אותי
כל מה שנשאר/ זה להביט לזה ישר מול העיניים
אם זה לא עבר אז/ לחבק את זה לתת לזה מקום
ואם זה עוד כואב אז/ בוא נרקוד את זה
נרקוד את זה…
לא מנסה להילחם יותר/ לא מחפש למלא מה שחסר
במקום לברוח ולהסתתר/ אני נשאר לרקוד/  מה שיבוא יעבוד
כל מה שנשאר/ זה להביט לזה ישר מול העיניים
ואם זה עוד כואב אז/ בוא נרקוד את זה/ נרקוד את זה…