חנן בן ארי אינו מתרפק בעצב על סבא חנניה. הוא מעורר את זכרונו במוסיקה שמחה, וההזדהות יוצרת סוג של שמחת עניים. ההתוודעות אל הסבא בפתיח לקליפ היא חלק מהנרטיב. חנניה מגלם דור של יהודים עממיים שורשיים. כולו יישות שלמה של דור אחר, שמזווית הדור הזה זוכה לנטו הערצה. שלמות טוטאלית – גם ביושרה, גם באהבת הארץ, והכל מתחבר לעממיות, לפשטות ולאמונה: חליפה של שנות החמישים, הטיול עם סבתא, קריאת מזמורי ההילים. אין ספק: ממרחק הזמן האהבה לסבא חנניה הופכת לסוג של הזיה מופלאה: הסב שבא אליו בחלומות בחגים ובשבתות.
השיר בעל מבנה פשוט, אפקטיבי בחיבור בין בית ופזמון בין מגינה וקצב דאנס, והוא מותנע בשירת הנשמה ובעוצמות הכוונה של בן ארי. זו היכולת שלו לשכנע אותך שהשיר הוא בדמו, והשיכנוע הזה עבר לגמרי לקהל שהופך את השיר בהופעה לדו שיח המנוני (ראו קליפ)
אין הגדרה לשיר עם ישראלי, אבל אם יבבקשו אותי דוגמה למוסיקה שמעניקה טעם של פולקלור מוזיקלי מקומי – זה השיר הזה, לא מוסיקה שמייצגת את המסורת התרבותית של סבא חנניה, אלא כזו שמשקפת נאמנה את דור נכדיו, שמספר נפלא את הסיפור שלו באהבה ובגעגועים אמיתיים.
חנן בן ארי חנניה בימוי ועריכה: יעקב אסרף
מי מוכר תה חם ברחובות (חנניה) בלי פנקס אדום ובלי טובות (חנניה)
מי זה בא אליי בחלומות/ בחגים בשבתות/ מי שומר עליי בלילה
חנניה חנניה
אין אצלו אשראי רק מזומן (חנניה) השטרות מתחת למזרן (חנניה)
מי עבד השם לא עבד זמן/ תל אביב אפגניסטן/ לא תמצא עוד כמו חנניה
מי עבד השם לא עבד זמן/ תל אביב אפגניסטן/ לא תמצא עוד כמו חנניה
חנניה חנניה
כל המלאכים מזמרים בפמליה/ חנניה/ ואתה יושב מחייך מלמעלה
אין אחד בפה אחד בלב/ בלי מילים והוא אוהב
רק מבט וכבר ידעת/ ציוני יותר מבן גוריון/ לא משחק בקוביות/ רק יגעת ומצאת
חליפה של שנות החמישים/ שוק התקווה כל שלישי/ יד ביד בפארק עם סבתא
מתהלכים בדרך השלום/ ק״נ מזמורים כל יום/ ותיקון חצות בלילה
חנניה/ חנניה
כל המלאכים מזמרים בפמליה/ חנניה/ ואתה יושב מחייך מלמעלה
מי יודע יום פטירתו/ מי קורא את שמע על מיטתו
מי תגן עלינו זכותו/ הלוואי אהיה כמותו/ קצת כמו סבא חנניה
מי תגן עלינו זכותו/ הלוואי אהיה כמותו/ קצת כמו סבא חנניה
