חלק מהקהל לא ידע שהוא הגיע לכיכר קדומים ביפו להאזין ללהקת רוק פיוז'ן מתקדם. ראיתי אנשים קמים באמצע המופע ומפלסים דרכם החוצה. אופיר בנימינוב (בס), תמוז דקל (גיטרה) ודן מאיו (תופים) לא שינו את רשימת הקטעים בשביל ערב סתוי המוגש חינם לקהל. "טאטרן" כבר צברה קילומטרז' מבטיח של הופעות מאז אלבום הבכורה שלה 'Shvat' שיצא ב – 2014 שפנה לחובבי ג'אז רוק, גם מוזיקה אלקטרונית או פוסט רוק ניסיוני. יפו היתה עוד הופעה במסע המוזיקלי שהם מנהלים מאז. המסלול הוא בראש ובראשונה אקספרימנטאלי. השלושה מחפשים נתיבים לספר סיפורים במרקמים רוק אלקטרוניים, שמייצרים אווירה והתרחשויות מרתקות, במעברים מפתיעים, בניואנסים הזויים.
זהו תמהיל עשיר ומתגבש שחוצה ג'אז, רוק, קלאסי, פולק, אוונגרדי ואלקטרוניקה מודרנית. טאטרן מציגה יצירות א-מלודיות עם גישה ייחודית לצליל. גרובים מהפנטים, ביצועים וירטואוזיים ועיבודים מוקפדים מורכבים לצד קטעים של אלתור דינמי חסר גבולות.
המערך המינימליסטי יחסית של הטריו הוא עדות ליצירתיות המוסיקלית של חבריו. האופן שבו הם מנגנים שונה מכל דבר אחר במוסיקת הרוק פיוז'ן. היכולת של טאטרן ליצור מרקמים ייחודיים פירושה שאף מילה, ז'אנר או תווית לא יכולים להגדיר אותם.
הפיוז'ן האינסטרומנטאלי נוצר מתוך מכלול השפעות בפורמט הזה של גיטרה-בס-תופים. פיוז'ן אומר נגיעות ברוק מתקדם, גם בג'אז, בואכה מוסיקה אלקטרונית, פאנק ומוסיקה מודרנית. הצלילים נוצרים לעיתים מתוך ג'אמים מאולתרים, שיש בהם אקספרימנט מאתגר.
הבעיה, לטעמי, עם ההרכב הזה, שהוא כמו מנגן לעצמו, כאילו הוא באיזה אודישן, פניו אינם לקהל, לא חיוך ולא אמירה. אין מה לעשות: מופע אינו אלבום. מול הקהל החם שהגיע ליפו העתיקה, אתה לא יכל להישאר פלאט. אנרגיות בלייב הן גם בעצם הנוכחות הבימתית שלך. מבחינה זו, טאטרן נשארה מנוכרת.
צילום: מרגלית חרסונסקי
