הצל של פוליקר מוציא אותו לקצב נסיעה, מלודיה קסומה, שיר שנטען במתח, הזמר מספר את סיפור המסע-יחסיו עם צילו מחוצה לו ובתוכו, מעבר אמוציונאלי שמגיע מנפש הזועקת – "בוא נעוף רחוק אתה תהיה לי כנפיים אל חיבור דמיוני שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי"
שיר שמוציא אותך לדרך של פוליקר, מחולל סערה בפנים. פוליקר כתב על הצל שלו – צלו מתלווה אליו בדרכו, לפעמים הוא מוביל ולפעמים הצל. לכאורה אין הבדל בין שני המובילים עד שהעננים מתכנסים בשמים והגשם מתחיל לרדת. או אז – הצל מתכנס בתוך הכותב. וכשהוא בפנים – מפחיד יותר. עושה בעיות. לצל יש משמעות שלילית – של יצר שחור ואפל הוא, מצד שני – חלק בלתי נפרד מהבנאדם, לא ניתן/ צריך לגרשו, לפעמים הולך לפניו, לפעמים אחריו, ולעיתים – נעלם, כשהשמש בשמיים מוסתרת, או בחושך מוחלט.
פוליקר האניש את הצל ומנהל עמו דיאלוג (הוא שואל אתו – "לאן אתה לוקח?" פוליקר – "לאן אתה בורח?" כיוון שברור הא שהצל איתך יישאר כדאי להציע לו עסקה – "בוא נעוף רחוק / אתה תהיה לי כנפיים / אל חיבור דמיוני / שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי", למעשה להגיע לחופש המבוקש באמצעות המוסיקה – . להיות משוחרר מכל פחד – "ורק מנגינות מזכירות / שבחוץ אפשר להיות / משוחרר מכל פחד".
פוליקר שר מרפא נפש של עצמו בעימות עם הצל של עצמו. השיר נפתח באפקט של הופעת לייב בדרייב-קצב שיש בו אנרגיה מופלאה של חיים, לא של עוגמת נפש. מוביל לנקודה של מפגש, שהצל אכן הופך לכנפיו של הזמר. העיבוד ים-תיכוני יפהפה, בשילוב של צליל אקורדיון, הבעה שטוענת את השיר בדרמה אמיתית.
יהודה פוליקר הצל ואני
יהודה פוליקר הצל ואני – מילים
הצל שלי ואני יצאנו לדרך / השמש עמדה כך בערך / פעם אני מוביל / ופעם צל על השביל / עננים התכנסו בשמיים / התחילו לרדת טיפות מים / צילי התכנס בתוכי
המשכתי לבדי בדרכי
הרוח טלטל / הפחד טפטף וחלחל / צילי בתוכי מרעיד / מפחיד יותר מתמיד / הוא שואל לאן אתה לוקח / אני משיב לאן אתה בורח / למה תמיד קירות מוגנים / למה צל כשאור בפנים
בוא נעוף רחוק / אתה תהיה לי כנפיים / אל חיבור דמיוני / שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי / בוא נקפוץ, נמריא, נעוף / אל קשר הצל והגוף / די להמשיך לברוח / אל מה שתמיד רצינו לשכוח
לשכוח את דלתות הבלבול / את הילד שמציץ דרך חור המנעול / בוא נעבור את הגבול / אל החופש שהיה כבול / ורק מנגינות מזכירות / שבחוץ אפשר להיות / משוחרר מכל פחד
רק כשהצל ואני ביחד
בוא נעוף רחוק…