מה רצה יהל דורון להגיד? שריקוד פותר הכל בחיים? אנחנו יוצאים איתו לנסיעה , מצטרפים לזרם המחשבות, והשיר נשמע כמו פאזל, שבו יש לצרף את כל החלקים לתמונה. מה קרה? מה הם חיפשו? מה החלום המוסתר, ואיך הכל נפתר בריקוד? תהיותיו של המאזין (כמוני) לא ייענו עד שיגיע דף ההסבר.
העניין גובר כי השיר הקצבי מתחיל במהלך דרמטי כסרט מתח, שירה שמתחלפת לפלצט. יהל דורון באמצעות העיבוד של פטריק סבג משדר סיטואציה שיש בה סיפור מסעיר. למרות חוסר הבהירות הטקסטואלית – משהו עובד בשיר הזה, הוא נוגע ומגיע באיזו שהיא צורה , עשוי טוב מכל בחינה מוזיקלית. ההרמוניה חוברת לנרטיב האמוציונאלי.
זו המוסיקה שיוצרת קסם ועומק גם מבלי שנדע מהות ה"חיפשנו קצת רחוק" ואיך הריקוד אמור לפתור את בעיותיהם.
יהל דורון: ״בתקופת הקורונה הייתה תנועה של אנשים מהעיר אל הכפר. גם אנחנו היינו משפחה תל אביבית שחלמה וחיפשה בית עם גינה וחלמה איך הילדים ירוצו בחצר. חיפשנו את המקום ברוב ישובי וכפרי
הצפון, ולבסוף הגענו לקציר ועברנו לשם. כשהגבלות הקורונה החלו לדעוך ודברים החלו לאט לאט לחזור לקצב הרגיל שלהם, גילינו את המורכבות בלהחזיק חיים בשני קצוות.
שני מוסיקאים שנוסעים להופעות ואולפנים, מה שאומר שעות של נסיעות על הכבישים הפקוקים. בסוף אחרי שנה חזרנו לאזור המרכז למושב קרוב לתל אביב. בכל החודשים הראשונים נעמה יצאה לרקוד ולחגוג את החזרה למרכז
וקצת את החזרה לחיים קצת יותר שפויים. באחד הלילות עלתה לי המחשבה שאחרי כל הסיבוב הזה, ואולי הכל פשוט יותר ופשוט צריך לרקוד את החיים"…
יהל דורון לרקוד
זה לילה חם על כביש להר טילים והפגנות / מאחורינו במרכז הפלת כמה דמעות
קראנו לזה בית הרבה שנים עכשיו זה סתם קירות
הילד רץ מותר לו פה רגליים יחפות/ ואת יפה משקה עציץ בודד בחלונות
מדף מלא ספרים/ כל כך הרבה מילים על איך לחיות
אולי הכול פשוט יותר אולי/ אולי חיפשנו קצת רחוק מדי
ואת רק צריכה לרקוד/ את רק צריכה לרקוד/ היית צריכה לרקוד
הכביש ארוך כל כך הרבה שעות מהצפון/שובר ת׳ראש בתוך הפקק ואין לי פתרון
ממשיך לכתוב שירים שיהיה לנו תמיד מקום לישון
והמשחק של העולם מסתיר לי תחלום/ גם את ילדה מול המראה שמחכה ליום
רואה אותך זוהרת/ רוקדת עם הילד בסלון
אולי הכול פשוט יותר אולי/ אולי חיפשנו קצת רחוק מדי
ואת רק צריכה לרקוד/ את רק צריכה לרקוד/ היית צריכה לרקוד
