מה האמת של יובל דיין  אחרי הוידוי הזה? שהיא כה אינה תלויה במידת האהבה שמעניקים לה, אחרי ששנים הייתה שבויה בלחץ של הישגים? אני מתקשה להאמין. האם יש מצב שמתרגלים לאהבת הקהל? הפרס הכי חשוב שאמן חושק בו זה אהבת הקהל. דיין שרה כי היא "חיה את החלום", כמו החוויה להיות זמרת חזקה יותר מהפידבק שהיא מקבלת.
צד שני: למה שלא נאמין לה?! שנמאס לה מהמאסר בכלוב של הישגים, ויש לה אמת יותר משמעותית.
השיר הקצבי מוביל אל הרחבות. הוא מכוון  להרים לה  את המופע, וסביר להניח שתשלב אותו בהדרן.
השיר הוא שיעור נפלא איך יוצרים שיר קליט וכיפי. זה הרגע הראשון בו עולים על המסלול של השיר, וכאן העלייה קלה ומהירה. דיין לא הופכת את התובנה לבעיה נפשית מציקה. היא מכניסה את המאזין ללב השיר בצורה חלקה,  לא מורכבת מדי, והשיר "תופס" מיידית כשהוא חוצה את הדרך מהבית לפזמון. פופ במיטבו.

יובל דיין עומדת במקום בימוי ותסריט: עומר אלוני צלם: אלון דניאל

שנים כבר נעולה/ בכלוב של הישגים/ בנוי מדמיונות/ חסכים קשים
תמיד לא רגועה/ הרגלים רעים/ אני בכל מקום/ ולא יודעת מי אני
בסוף היום/ פוגעת עם הלב שלי/ תמיד בכוונות/ נזכרת באמת שלי
עומדת במקום/ כבר לא אכפת לי למה/ חיה ת׳חלום
אנ׳לא תלויה בכמה יאהבו אותי היום
כבר לא אכפת לי למה/ חיה תחלום/ אנ׳לא תלויה בכמה תאהבו אותי היום
אני בסוף היום/ פוגעת עם הלב שלי/ איך תמיד בכוונות/ נזכרת באמת שלי
עומדת במקום/ כבר לא אכפת לי למה/ חיה ת׳חלום/ אנ׳לא תלויה בכמה יאהבו אותי היום
כבר לא אכפת לי למה/ חיה תחלום/ אנ׳לא תלויה בכמה תאהבו אותי היום

יובל דיין פייסבוק