יונתן קלימי מתקרבן מול האהבה. לא ברור אם ליבו נשבר מולה, בז לה, תוקף אותה, מעריץ אותה, נואש ממנה? למעשה – הכל מכל. עזה כמוות האהבה. קלימי נקט במניפולציה פואטית: במקום להתבכיין מול אהובה מאכזבת/ בוגדת, הוא מאניש את המושג "אהבה", או במילים פשוטות מדבר אל האהבה באשר היא – לא כפרסונה, אלא ככוח מופשט שמניע את הלב והנשמה. למה מניפולציה? כי אותו קונטקסט כמו באהבה נכזבת נשמר: האהבה היא חוויה שמביאה אושר עילאי, אך לעיתים גם תסכול וכאב עמוקים. למעשה – הוויה מורכבת שמתעלה על הזמן, המילים וההסברים המדעיים ומשקפת את השאיפה הבלתי נלאית לחיבור רגשי.
המוסיקה, העיבוד הם מתכון רגשי שמזכיר שנסוני שברון לב אולד סקול. זהו סינכרון בין מנגינה נוגה, עיבוד שנוסק לשמיימי וקול מתייסר מסולסל שהופך למלודרמה כל כך נואשת, שלא יתכן כי קלימי מתכתב עם מושג מופשט. זו הסיבה שהשיר נשאר בגדר ניסיון כושל ולא אמין להיות מקורי. כשיר אהבה נכזבת – עולה על גדותיו, משתלב נפלא במצעד שירי הגברים הבוכים בלילה.
יונתן קלימי קוראים לך אהבה בימוי וצילום: עמית ימין
שוב את/ מנסה להיכנס שכבר הצלחתי/ לנעול תרגשות שלי
ובא לי עכשיו לנשום מועדונים עד הזריחה
כי את/ את אגואיסטית / את ואת ואת ומה אני
חוץ מקורבן של ניסיונות שלך לפגוע בי
את סוכנות שמייצגת שבורי לב
ואני / אני הטאלנט נאמבר וואן שלך בסרט
אני קונה תמיד כל מה שאת מוכרת/ אני בורח, את מושכת בחוטים
ורק את יכולה/ להציל אותי ולהכאיב לי ככה
אני כבר לא זוכר מתי ישנתי לילה/ בלי לקום עם טונות של געגועים
וכל זה בשביל מה?/ להגיד שאת ניצחת לי את האגו
בואי תרגישי את הלב שלי כבר אין בו…
שום דבר כבר לא זורם לי בורידים
מעט/ מהרגעים שלנו יחד ששמחתי
את נתת לי כל דבר שלא היה לי/ עתיד ורוד שלא היה ולא נברא
מי את?/ לא מאמין בך לא משנה מה עוד תגידי
ואנשים עוד מחכים לך שתגיעי/ הם מספרים שקוראים לך אהבה
ואני / הייתי טאלנט נאמבר וואן שלך בסרט
אני קונה תמיד כל מה שאת מוכרת/ אני מכור, חוזר למרות הכאבים
ורק את יכולה/ להציל אותי ולהכאיב לי ככה
אני כבר לא זוכר מתי ישנתי לילה/ בלי לקום עם טונות של געגועים
וכל זה בשביל מה?/ להגיד שאת ניצחת לי את האגו
אני לא מרגיש ת׳לב שלי כבר אין בו…/ שום דבר כבר לא זורם לי בורידים
