יושי  שינה את שם השיר "ישנם ימים" (במקור "שהשמש תעבור עלי")  עצם הבחירה לקרוא לשיר "ישנם ימים" מעניינת. מבחינה רשמית מדובר באותו שיר, אך הכותרת החדשה מסיטה מעט את מרכז הכובד. "שהשמש תעבור עלי" היא בקשה, כמעט תפילה. "ישנם ימים" הוא מצב קיומי. הוא מפנה את תשומת הלב לפתיחת השיר – אל אותם ימים של חוסר מנוחה, שבהם האדם מחפש נחמה בטבע, בזיכרון ובדרך. יושי עצמו אמר כי "אי אפשר לומר בעברית 'ישנם ימים' בלי לחשוב על ירדנה ארזי וחנן יובל", ובכך הוא מצהיר מראש שאין כאן ניסיון למחוק את הזיכרון הקולקטיבי אלא להישען עליו.

הגרסה שלו  אינה מנסה להתחרות בביצוע האלמותי של ירדנה ארזי, אלא להגיש לו זר פרחים. זוהי גישה צנועה, שמבינה היטב את מעמדה של הקלאסיקה ומעדיפה לכבד אותה במקום לפרק ולהרכיב אותה מחדש.מבחינה קולית, יושי בוחר בפשטות. הוא אינו מחפש דרמה ואינו מנסה להטעין את השיר בפרשנות חדשה או לחשוף בו רבדים שלא היו קיימים. שירתו ישירה, נקייה ואינטימית, כאילו הוא שר לעצמו. זו אינה אינטרפרטציה שמבקשת לשנות את משמעות השיר, אלא ביצוע שמבקש לשמר את הרגש המקורי.
גם העיבוד פועל בכיוון הזה, אך מוסיף ממד אחר. בעוד הביצוע המקורי של ירדנה ארזי נשען על אינטימיות וליריות, כאן נוצרת בהדרגה תחושה רחבה יותר, כמעט המנונית. ההרמוניות וההפקה מעניקות לשיר ממד של שירה משותפת, כאילו הוא כבר אינו תפילתו של אדם אחד אלא קולה של קהילה שלמה. בכך הוא משתלב היטב במציאות הישראלית העכשווית, שבה שירים ותיקים מקבלים חיים חדשים דווקא בזכות יכולתם להפוך לשירי נחמה קולקטיביים.
מי שמחפש גילוי מחודש של השיר עשוי להתאכזב. יושי אינו משנה את הפרספקטיבה, אינו מפתיע מבחינה הרמונית ואינו מעניק לטקסט פרשנות שונה. בניגוד לקאברים גדולים שמצליחים לגרום למאזין לשמוע שיר מוכר כאילו נכתב מחדש, כאן הבחירה היא בשימור. זהו יותר מחווה מאשר חידוש. אבל אולי זו גם מעלתו של הביצוע. לא כל קאבר חייב להמציא את השיר מחדש. יש ביצועים שתפקידם להזכיר מדוע השיר הפך לקלאסיקה מלכתחילה. יושי מצליח לעשות זאת בענווה ובכנות, בלי להאפיל על המקור ובלי לנסות להתחרות בו.

בשורה התחתונה: הגרסה של יושי ל"ישנם ימים" היא מחווה אוהבת לקלאסיקה של יורם טהרלב, חנן יובל וירדנה ארזי. היא אינה משנה את השיר ואינה מבקשת להגדירו מחדש, אלא עוטפת אותו בהפקה עדכנית ובאווירה המנונית שמעניקה לו חיים חדשים. זוהי התרפקות נוסטלגית היוצאת מן הלב – תזכורת לכך ששירים גדולים אינם זקוקים למהפכה כדי להמשיך לרגש. די במבצע שמבין את כוחם ויודע לגשת אליהם בענווה.