אין אחד שלא צריך ישועה באיזה תחום… הייאוש תופס את האדם, כאילו אין לו יותר סיכוי לזכות – לרחמים ולישועה. יפעת לרנר שרה באמונה הנשאבת מעיניים טובות ומקול מסתלסל – שלכל דבר יש מרפא. הציניקנים יגידו – אשרי המאמינה. אנחנו חיים בעידן של ציניות, בו הפוליטיקאים נתפסים כמושחתים, אמצעי התקשורת נחווים כשקרנים, המשחק נראה כמכור מראש, ואנחנו נדמים לשחקנים קהי חושים במחזה של מישהו אחר. זהו עידן בו פסימיזם, שלא לומר ניהילזם, שמנהל חיים של רבים. הלך הרוח הציני הוא במהותו ניהיליסטי: דבר אינו משמעותי, והנטיה היא ליאוש.
בואו נקשיב ליפעת לרנר האופטימית. זה יותר מאשר המילים. זו המוסיקה שממלאת את המילים באמת האמונית הפשוטה שלה. מאמינה בהצלה: "כל דבר תגיע רפואה/ משעה לשעה ישועה"., מנגינה והעיבוד מעניקים לשיר עומק לירי. הטון המסולסל משדר חמלה וחסד. גם אמונה גדולה. צליל חליל הנאיי הואהקישוטהמוסיף עומק לשיר. יפעת מקרינה את האמונה שזורמת בעורקיה – מיוחדת בעידון, במלודיה הייחודית.
יפעת לרנר משעה לשעה ישועה
כשהרגשתי שאני נוטה ליפול/ נאבדת שוב בין קודש ובין חול
והשמים התכסו בעננים/ ולא מצאתי בעצמי את הפנים
לקום לשמוח ככה בפשטות/ להסכים לשכוח להרפות מן הטעות
ואת תמיד אותי יודעת לחבק/ דווקא כשאני נוטה להיאבק
היית אומרת בקולך המסתלסל/ ושוב חוזרת ואומרת ככה שזה יחלחל
לכל דבר תגיע רפואה/ משעה לשעה ישועה
ויש ימים שהעולם עוצר בזמן/ הלב שלי ספרים של זיכרון ישן
ובתמימות שבעיניים הטובות/ אני מוצאת כתף מרגוע ותשובות
היית אומרת בקולך המסתלסל/ ושוב חוזרת ואומרת ככה שזה יחלחל
לכל דבר תגיע רפואה/ משעה לשעה ישועה
