בעבר מלחינים אתגרו עצמם לחבר מוסיקה לטקסטים כאלה, שלא נכתבו להלחנה. קראו להם – "שירי משוררים", והם נכנסו למשבצת ההפקות המיוחדות של גלי צה"ל. אם יש שיר שמזוהה עם ההרמוניות המיוחדות של הדודאים – זה השיר הזה של יהודה עמיחי: פרדה בלתי נמנעת בין נערה לנער על רקע הגיוס לצבא. בעוד שהנערה נשארת כפי שהייתה, הנער נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה. השער של הנער ושל הנערה מייצגים את בני הזוג המתרחקים ואת עולמם המשתנה. שערה של הנערה, ש"נשאר ארוך", מעיד על כך שבעבר היה אורך שערם דומה, ואז גם היו קרובים זו לזה. התרחקותם מיוצגת על ידי אורך שערם השונה.
גם בלי שנבדוק עד כמה הלחן של מוני אמריליו תואם את רוח השיר – הוא העניק לשיר הזה יופי מיוחד, טון של געגועים מתוך איזשהו ריחוק.
שנשווה למקור? למה לנו? למה שנאמר – הדודאים המקוריים נשמעים טוב יותר מהגרסה החדשה של וישראל גוריון ואסף אמדורסקי. אני שומע כאן נימה של שירה בציבור. עדין וענוג. יאללה, נצטרף. בהתרקפות כמו בהתרפקות שרים בלי לשאול שאלות.
ישראל גוריון ואסף אמדורסקי שרים הדודאים הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר
שיערו גולח כשבא למחנה/ שיערה נשאר ארוך ובלי מענה / אינני שומעת אותך ברעש הגובר. שיערך הארוך נערה שיערך הקצר
כל הקיץ התאמנו פרחים לפרוח/ בתוך האדמה הסבלנית וצברו כוח/ חזרתי אלייך אבל הייתי אחר/ שיערך הארוך נערה שיערך הקצר
הרוח שברה את העץ, העץ את הרוח /היו להם הרבה אפשרויות ומעט זמן לנוח
הגשם יורד בוא הביתה מהר. שיערך הארוך נערה שיערך הקצר
אחר כך שתקו כצעדים מתרחקים/ השמים נפתחו. נסגרו ספרי החוקים
מה את אומרת ? מה אתה אומר? / שיערך הארוך נערה שיערך הקצר
ישראל גוריון אסף אמדורסקי וחברים שרים הדודאים
ישראל גוריון ואסף אמדורסקי שרים הדודאים
