ניב דמירל מפעיל מנעד קולי שמגיע עד פלצט כדי לשדר רגש שנוגע ברגשנות שיא. מה הבעיה איתה? יכול להיות שהיא מתנשאת עליו ("הולכת ללמוד רפואה"), לא בראש אחד איתו, לא מתמסרת לשיריו ("המילים שלי לא לך"), אבל בכל זאת מבלה איתו את הלילה כדי לספק יצרים ("בוא נכנס למיטה"). זה לא  מה שנפשו הפיוטית חפצה. מצד שני לא ברור מה פשר שילוב הצבעים – "השמלה מתאימה לך בדיוק לעיניים/ אדומות מסגירות שאת לא ישנה". משפט תוקע ותקוע. למה לא ישנה? לימודי הרפואה הקשים? מבלה הרבה בלילות אבל לא איתו?
לא נחפור לניב דמירל, אבל נזכיר לו שיש מי שמקשיבים למילים, לא רק לרגש המתפרץ. הוא מתחיל מאופק ורגיש, ואז לוחץ על דוושת הרגש, כאילו טרגדיה מתרגשת עליו,  גם מאיץ קצב ונכנס לאזורי המוסיקה הים תיכונית לצורך איזונים משדרגים בין מערב למזרח. מבלדת רגש נוגה השיר הופך למיד טמפו מכוון למסלול רדיו רקיד מתיידד. זמר מעולה שמתעל עצמו אל אפיק מיינסטרים שקוף, אינו מקפיד על טקסטים מלוטשים, ועם זאת יש תחושה שהוא מרגיש את מה שהוא שר, מה שקרוב לליבו, חצוב מנשמתו.

איך ליוויתי אותך כל הדרך הביתה/ את אמרת את הולכת ללמוד רפואה
נשארנו ערים כמעט כל הלילה/ עד שהשמש עלתה
ואני מאמין שהכל משמיים/ הייתי חוזר על הכל מחדש
לילות כימים איך שרתי לך שירים/ ואת אמרת שתמיד תהיי
כנראה שהמילים שלי לא לך לא לך/ כינור לא מכוון מזכיר לי שכבר לא אשכח אותך
השמלה מתאימה לך בדיוק לעיניים/ אדומות מסגירות שאת לא ישנה
את אומרת לי מאמי תביא לי כוס מים/ בוא נכנס למיטה
אותיות ומשפטים עולים מתוך הסערה / בסוף הקיץ מקווה לכתוב על כל מה שהיה