המוטו של ליאור נרקיס מאפיין את זמרי הז'אנר: שמחה כניתוק מהמציאות. "את משגעת אותי" הוא שיר שנבנה קודם כול כדי לעבוד על רחבת הריקודים באוריינטציה חפלאית.
מציאות: הפסקת מלחמה, אובדן, ימי זיכרון השיר: אהבה קלילה, תשוקה, חגיגה. זו בחירה מחושבת מסחרי: המוזיקה של החאפלות לא מתחרה במציאות- היא בורחת ממנה. אפשר לקרוא את זה בשתי דרכים: בריחה לגיטימית (צורך בשמחה) – גם הדחקה כמעט מוחלטת.
מבנה השיר מאוד סטנדרטי, כשלקראת השיר משחרר נרקיס בית בערבית . זה מבנה שנועד להיתפס מהר, לעבוד בהופעות, לאתגר מינימלית את המאזין.
הטקסט: קלישאות של תשוקה ודימויים שחוקים: "מבט שורף את הלב", "צחוק קטן ואני נופל", "משגעת אותי". אין כאן התפתחות, אין סיפור, אין מורכבות, אין ייחוד. זה טקסט שמשרת קצב – לא להפך.
הבית האחרון מוסיף צבע “אותנטי”, יוצר תחושת חיבור אזורי/מוזיקלי, אבל זה מרגיש ל כמו מחווה פופוליסטית, לא חלק אורגני מהשיר, פחות ביטוי עומק תרבותי, ויותר אפקט.
המהלך המוזיקלי: פתיחה בסלסול מזרחי “אסלי”, כניסה לקצב מהיר ביט קצבי, כמעט מסחרר, בנוי למחיאות כפיים וריקודים בעיבוד תזמורתי קלידים ים־תיכוניים, כלי קשת מדומים,דרבוקות/ביטים אלקטרוניים, הכול צפוי אבל בעל פוטנציאל להרים את ההופעות של נרקיס גבוה. להקפיץ קהל. זה-מה-רוצה. .בנייה מוזיקלית מדויקת לרחבה בקולו הכריזמטי של נרקיס.
השיר הזה מייצג תופעה רחבה: מוזיקה שממשיכה “כאילו כרגיל” גם כשמסביב יש שבר, והוא מעלה שאלה: האם תפקידה של מוזיקה הוא לשקף מציאות או לאפשר לברוח ממנה?
אם בריחה – זה השיר נשאר על פני השטח, ואפילו חוגג די בנוחות בלי יומרות, עכבות והתנצלויות.
ליאור נרקיס את משגעת אותי
מַבָּט אֶחָד שֶׁלָּךְ מְטַרְלֵל אֶת חַיַּי
צְחוֹק קָטָן שֶׁלָּךְ – שׂוֹרֵף אוֹתִי בַּלַּיְלָה
כֻּלָּם רוֹאִים אֵיךְ אֲנִי נִשְׁבָּר בְּעֵינַיִךְ
וַאֲנִי נִשְׁאַר לְבַד – מְשֻׁגָּע לָךְ עַל השפתיים
אַתְּ מְשַׁגַּעַת אוֹתִי מַבָּט שׂוֹרֵף אֶת הַלֵּב
רק צְחוֹק קָטָן וַאֲנִי נוֹפֵל רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אִתָּךְ מוּעַבֶּט
אַתְּ מְשַׁגַּעַת אוֹתִי הָעוֹלָם סָבִיבִ מִשְׁתַּגֵּעַ
כָּל צַעַד שֶׁלָּךְ מַטְרִיף לִי אֶת הַנְּשָׁמָה
בַּלַּיְלָה שֶׁקֶט אֵין – רַק הַשֵּׁם שֶׁלָּךְ בְּרֹאשִׁי
צְעָדִים שֶׁלָּךְ – מְטַרְלְלִים אוֹתִי את נפשי
כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָךְ – לֹא מֵבִין מַה קוֹרֶה לִי
וַאֲנִי צוֹעֵק – זוֹ אַהֲבָה שֶׁשׂוֹרֶפֶת אוֹתִי בַּלֵּב
אַתְּ מְשַׁגַּעַת אוֹתִי מַבָּט שׂוֹרֵף אֶת הַלֵּב
רק צְחוֹק קָטָן וַאֲנִי נוֹפֵל רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אִתָּךְ מוּעַבֶּט
אַתְּ מְשַׁגַּעַת אוֹתִי הָעוֹלָם סָבִיבִ מִשְׁתַּגֵּעַ
כָּל צַעַד שֶׁלָּךְ מַטְרִיף לִי אֶת הַנְּשָׁמָה
יַא עֵינִי עֲלֵיכִּי – בְּתוּלְעִי פִיַּא
כּוֹל יוֹם בְּתְזִידִי – גַ׳נַּנְתִי עֲלַיַּא
יַא רוּחִי אִנְתִי – עֻמְרִי וְדֻנְיֵיתִי
אִנְתִי אֶל־הַוַא וְאֶל־רוּח – יַא חַבִּיבְתִי
