משה פרץ שכתב לה את השיר עם אבי אוחיון, הגשים לליבי פנקר הבטחה עוד מבית הספר למוסיקה לפני עשור שנים, שהוא יכתוב לה את הסינגל הראשון שלה. אחרי שנחשפה ב"הכוכב הבא", נמצא העיתוי הנכון. הטקסט אכן נשמע "לפי הזמנה", מתייפייף במצוקת נפש של בדידות – "את על הפסנתר לבד" וגם "רוקדת לבדי", יענו חיבור האמנות לנתק האישי שלה מהאהוב. זו יומרה של כותבים לחבר הכי מלאכותי משבר נפשי לאמנות.
גם המטפורה "נשברת כמו הרוח מול הים" תפורה לשיר בתפרים רופפים. השיר נשמע שרבוט סתמי ולא אמין על יחסים כמו, למשל, "היינו שניים שמתים על החיים", משפט שתקוע כאן באופן הכי לא קוהרנטי וסתמי לתוכן. זה קורה כשהזמרת אינה מעורבת בכתיבת השיר, ומקבלת את מה שהוזמן בשבילה ממקצועני כתיבה.
מצד שני, לזכותה של ליבי פנקר ייאמר מצליחה באמצעות מוסיקה מלודית נוגה להטעים אותו ברגש רב, מבע מתכוון, כאילו חוותה את המצוקה על בשרה. פנקר זמרת טובה במושגים של שירה ומוסיקה אולד סקול. אהבתי את הקאברים שלה ב"הכוכב הבא" בהבעת התחושה האישית שלה לשירים במנעד אפרורי-נוגה, בטון נקי. זה קורה גם כאן. הבעיה היא כאמור במילים. היא צריכה לחתור להיות יותר הסונגרייטר של שיריה ופחות להישען על שירים שמוזמנים עבורה.
ליבי פנקר אני תמיד שלך
בחוץ כולם רצים ואת על הפסנתר לבד/ למי את מנגנת/ מחכה לו שיבוא כי כבר עבר די זמן/ שיכנס בדלת
היו ימים היו לילות/ אבל עכשיו אני רוקדת לבדי/ רק הירח בחלון לא עוזב אותי
ואולי אני נשברת כמו הרוח מול הים/ ואם הלכת אל תלך רחוק מדי/ הריח עוד על הבגדים
אם ישאלו אותי אני תמיד שלך/ אתה פוחד להתמכר לשינויים/ היינו שניים שמתים על החיים
לבד זה לא מספיק/ אם ישאלו אותי אני תמיד שלך
כבר השתגעתי פה כמעט/ ימים עוברים לאט/ למי את מדברת/ עוד מחכה לו שיבוא
הלב שלך מוכן/ כי אי אפשר אחרת
היו ימים היו לילות/ אבל עכשיו אני רוקדת לבדי/ רק הירח בחלון לא עוזב אותי
ואולי אני נשברת כמו הרוח מול הים/ ואם הלכת אל תלך רחוק מדי
הריח עוד על הבגדים/ אם ישאלו אותי אני תמיד שלך
אתה פוחד להתמכר לשינויים/ היינו שניים שמתים על החיים
לבד זה לא מספיק/ אם ישאלו אותי אני תמיד שלך
