האלבום יוצא בעיתוי מושלם מבחינתה. היא הקליטה אותו באיסטנבול לפני מהפכה המחאה ההיסטורית המובלת ע"י הנשים האמיצות של איראן, שהן מקור היצירה שלה.
"אני שרה למענן ואיתן וכמו תמיד אני בטוחה שהן מנהיגות המהפכה ולוחמות החופש האמיתיות ביותר", אומרת לירז צ'רכי.
אני נזכר בהופעה שלה בכיכר קדומים ביפו העתיקה אוקטובר 2021. אין סיכוי שהייתם רואים הופעה כזו בטהרן . שירת נשים בפני קהל היא לא רק דבר מוקצה, אלא אשכרה מוחרם ברפובליקה האיסלאמית. לירז צ'רכי עלתה לבמה מנופפת ומשחקת בצעיף משי גדול כדי לשיר שירים משפת אימה, ולהזדהות עם נשות איראן.
Roya, האלבום השלישי של לירז הוא אוסף של 11 רצועות המעשירות את השילוב המובהק של מוסיקה בנוסחים פרסיי, במקצבים מסורתיים-מודרניים, רויה ('פנטזיה' בפרסית) היא מוזיקה של קסם, שמחה וחופש בלתי מוגבל.
"ייחלתי לשלום בעולם", היא שרה בפרסית, בקול האקזוטי שלה "לא אאבד את תקוותי / אתם תראה, הלבבות שלנו שלנו יצטלבו."
כמי שנולדה להורים יוצאי איראן, ספגה לירז את התרבות הפרסית, אך דווקא באחד מביקוריה בלוס אנג׳לס גילתה אותה ברחובות המהגרים האיראניים, נחשפה למוזיקה שנבצר מהוריה לשמוע בעקבות המהפכה באיראן.
לירז והשישיה הישראלית שלה (שלוש נשים, שלושה גברים) הקליטו את רויה במשך עשרה ימים באיסטנבול, באולפן מרתף נסתר באיסטנבול עם נגנים אירניים שנשארו עלומי שם.
אלה אותם נגנים ששיתפו פעולה בעבר עם לירז באינטרנט מתחת לרדאר של המשטרה החשאית של טהרן, באלבום Zan מ-2020, נגנים שנסעו בחשאי מטהרן לאיסטנבול כדי לעבוד עם לירז והמפיק אורי בראונר כנרות.
"יש קטע המחבר את שפתנו ולבנו, מקיים את סודות העולם והנשמה", כתבה רומי, המיסטיקנית והמשוררת הסופית הגדולה בשפה הפרסית, שלירז מאמצת.
לירז: "האם באמת הייתי באותו חדר עם האחיות והאחים האיראנים האלה? כל מה שאני זוכר זה רסיסים: הפחד והחרדה שחשתי כשידעתי שהם בדרך. את דמעות השמחה וההקלה. בכינו כולנו כשהתחבקנו. והמוזיקה שעשינו! יזו מוזיקה.זה פשוט נשפך מתוכנו", היא אומרת.
ב"עזיזאם" מוזיקה של הבסיסט אמיר שדות, בעיבוד לכלי מיתר, אלקטרוניקה וגיטרות רוק שרה לירז אובססיה: אתה הרוע שהורג אותי/אני, שמאוהבת בך". 'Doone Doone' הוא שיר הודיה למוזיקאים הטהרנים שלירז התיידדה דרך מסכי מחשב – במרחק נגיעה, והקליטו איתה. ‘Omid’( שם גבר וגם המילה הפרסית ל'תקווה') טקסט של מוזיקאית איראנית אנונימית ולחן של אילן סמילן – מספרת על אדם בשם "תקווה" וגם נוגע במושג עצמו.
Tanha' בעיבוד לכלי מיתר ואלקטרונירקה הוקלט ביום שבו האיראנים הגיעו לאיסטנבול. "אני שרה על הגבולות שנמסו בינינו", אומרת לירז, שכתבה את המילים וכתבה את המוזיקה יחד עם סמילן ובראונר כנרות.
לירז צ'רכי מעולם לא נשמעה כל כך נלהבת, כל כך חזקה ומתריסה. Roya הוא השלב בו בולט הדחף שלה להילחם בדיכוי, לקדם את זכותן של נשים בכל מקום לשיר, להופיע ולהישמע.
"ישראל ואיראן אינן חיות בשלום. ישראלים לא יכולים לבקר באיראן, ואיראנים לא יכולים לבקר בישראל. אם איראנים יצרו קשר עם ישראלים, הם ייכנסו לכלא", אומרת לירז, שהוריה, יהודים ספרדים ממוצא איראני-יהודי, עזבו לישראל, כששתי המדינות היו עדיין ביחסים הדוקים.
סבתה רצתה קריירה כזמרת, מקצוע שאסור לנשים באיראן. "גם בגיל 85, היא זמרת נהדרת; לפני כמה ימים השמעתי תקליט של זמרת איראנית, והיא קמה ושרה בקול רם. המשפחה שלי צריכה לשיר", אומרת לירז, על דיוות כמו ראמש וגוגוש זמרות תור הזהב של הפופ הפרסי בשנות השישים והשבעים.
שיעורים בשירה, מוזיקה ומשחק – ולאחר תקופה במועדונים – שלוש שנים בעבודה בארה"ב כשחקנית, הופעות בסרטי התקציב הגדולים כמו Fair Game וA Late Quartet. בטהרנאנג'לס – טהרן הקטנה של לוס אנג'לס – היא מצאה את האנשים שלה, אימצה את הפרסית הפנימית שלה: "איראן תמיד נראתה כמו מאהב שחיפשתי. אני יכול לחוש מה זה להיות איראנית, הגם שאינני".
"הפרדוקס הזה הפך אותי חולמת", ממשיכה לירז, שמשחקת כפעילת מוסד דובר פרסית בסדרת הריגול "טהרן" של אפל. "מה אם נולדתי באיראן ולא יכולתי לשיר – האם אנסה לברוח? תמיד יש כל כך הרבה תסריטים בראש שלי. אבל אני יודעת שאני צריכה לשיר, אני חייבת לשיר, עבור הנשים המושתקות של איראן. ואני רוצה לשיר על הרגשות שלי לאיראן".
אלבום הבכורה שלה Naz מ-2018, אוסף של שירי פופ טרום-מהפכניים בעיקר של הזמרות האיראניות האהובות עליה, עורר את הרשת החברתית של איראן. ללירז נשלחו סרטונים של נשים רוקדות בתוך בתיהם על הצ'דורים (הגלימה השחורה המכסה את כל הגוף), מטפחות הראש והצעיפים שלהן בפנים שמחות. מוזיקאים איראנים החלו לשלוח לה קליפים, מילים ולחנים באמצעות קבצים מוצפנים, וכך התגבשו השירים של Zan – ויחסיה עם המוזיקאים האנונימיים.
עם כל אלבום, לירז נעשית נועזת יותר, יותר גלויה. אם הקלטה באולפן מחתרתי עם המוזיקאים מטהראן הייתה פעם פנטזיה, הנה היא התממשה. ‘Bishtar Behand’ מבטא את הכוח המרפא של הצחוק והביחד. ‘Gandomi', שמילותיו ולחנו כתובים בעילום שם, משבח את הרומנטיקה והמחויבות בין תרבותיות. ‘Joonyani’ מספר על אהבה מטורפת ו‘Bi Hava’ – שיר לפני אחרון – סוגר את מעגל החברות בין לירז, להקתה והמוזיקאים הטהרניים.
"אני שרה שזה לא יום אחד שאנחנו הולכים להיפגש. אנחנו כבר כאן אחד עם השני, ממש עכשיו. אז שנהנה ביחד."
ברצועת הסיום, גרסה בהובלה נשית של השיר הפותח ‘Roya’, הם עושים בדיוק את זה. "הרגשתי כל כך הרבה כוח מהנשים האלו שהגיעו מאיראן", אומרת לירז. "הפכנו אחיות. ביום האחרון, כשנותרה שעה אחת לפני שכולם היו צריכים ללכת, ביקשתי מהנשים האיראניות ומשלושת הנשים בלהקה שלי להקליט פיוז'ן אורגני חי מאוד של השיר.
"עשינו את זה בטייק אחד מדהים. כולנו בכינו כשהתחבקנו ונפרדנו, ואז, סתם ככה כולם נעלמו, כאילו שהם מעולם לא היו שם בכלל."
אי שם בעבר, מתנופף לעבר העתיד, צעיף כחול עף, חופשי, ברוח.
Liraz – Roya
