איך קרה שמכל הרגשות בעולם, מה שמתלווה תמיד לאהבה הוא דווקא הפחד? שני דברים ברורים אפשר לומר עליה, על אהבה. האחד הוא שהיא משאת הלב הגדולה ביותר של רוב בני האדם. היא נתפסת כמענה עמוק לכמיהותינו ותהיותינו, לחוויות החיים האולטימטיביות. אבל, וזהו הדבר השני, למרות שבניגוד לשאיפות מסוגים אחרים, אהבה מצויה בהישג-ידו של כל אדם, הרי שאהבת אמת היא בהחלט לא שכיחה. הפער הזה, בין הערגה העזה לבין המימוש הזעום, הוא כנראה הבעיה הגדולה ביותר שיש לפענח בכל הנוגע לאהבה. אחד הגורמים המרכזיים לפער הזה, הוא פחד.
לי שטרית שרה על המתח ביניהם, ועל הצורך שהוא יימשך ("להרגיש חיים") כי כל רגע הכל עלול להסתיים.
הגישה המציאותית הזו מגיעה במוסיקת פופ קליטה, שמשנה קצב מהבית השני לדאנס קליל בעיבוד פריך משדרג של יובל בן דוד. הטון הדאוב משהו משנה צבעים לשירה מלאת כוונה ותקווה. להאזין למילים, לפזז בקלילות יותר מנסבלת. מוסיקה שקורצה מחומרי פופ שמתחברים לשיר בעל פוטנציאל הישרדות לא קטן.
לי שטרית להרגיש חיים
אם לא חשבנו שנוכל להתגבר/ גדלנו יותר/ כמה טוב שהתקרבנו ולמדנו להכיר
כי כל מה שיש בינינו/ אם אהבה ועד לפחד/ כמו ניצוץ/ משני קצוות מושך כדי להיות
אין לנטרל למען/ כדי לחוות עלינו להרגיש חיים/ כל רגע יטרפו שוב הקלפים
אם לא חשבנו שנוכל להסתגל/ נלמד לקבל/ כמה טוב ששוב סיימנו, שוב סיימנו להתחיל..
כי כל מה שיש בינינו/ אם אהבה ועד לפחד/ כמו ניצוץ/ משני קצוות מושך כדי להיות
אין לנטרל למען/ כדי לחוות עלינו להרגיש חיים/ כל רגע יטרפו שוב הקלפים
