הקאבר של “תשמור עליי” של מכלוף לשיר “תשמור על העולם ילד” של דוד ד'אור הוא לא רק ביצוע מחדש – אלא פרשנות רגשית ועדכנית שמזיזה את מרכז הכובד של השיר. הגרסה החדשה היא פחות תמימה, יותר חשופה, ופונה פנימה במקום החוצה.
בשיר של דוד ד’אור יש דמות ברורה: מבוגר שמדבר אל ילד. המסר: העולם קשה, תשמור על עצמך מהמציאות שלו.
שורות מפתח: “יש דברים שאסור לראות”, “כמה שתדע יותר… תבין פחות”, “אנחנו כבר לא מצליחים”. : המשמעות: זה שיר של אובדן תמימות. יש בו ייאוש עדין, עטוף ביופי ובקול מלאכי. הילד = תקווה אחרונה בעולם שהמבוגרים כבר נכשלו בו.  זה כמעט שיר תפילה, אבל מרוחק – המבוגר עוד שומר על פאסון.
מכלוף עושה מהלך חכם הוא לא מבטל את המקור – הוא נכנס לתוכו באמצעות דיבור. במקום: “תשמור על העולם ילד”, ו מקבלים: “תשמור עליי… ואז עליי”. זהו היפוך דרמטי. המקור אומר אחריות על העולם – הקאבר: בקשה אישית, כמעט נואשת. זה כבר לא חינוך – זו תחינה.
השורות: “מחזיק שם ילד מפוחד”, “יש בי ילד רעב” מפרקות את המטאפורה של המקור – אצל ד’אור הילד הוא דמות חיצונית, אצל מכלוף הילד הוא פנימי, פצוע, פעיל.  זה שינוי עמוק. לא מגינים על הילד, אלא מודים שהוא כבר נפגע.
ד’אור מדבר בשם “אנחנו” כמעט קול לאומי מכלוף  מצמצם את העולם: מהכללי לאישי, וזה גורם לשיר להרגיש:, פחות המנון ויותר וידוי
אצל ד'אור השפה פיוטית:“חיוך של מלאכים”, “נסגרות כל הדלתות”.השפה של מכלוף פחות פיוטית, יותר מדוברת, לפעמים אפילו גולמית. יש רגעים שזה נשמע פחות מלוטש, כמעט “טיוטה רגשית” – אבל זה גם חלק מהכוח.
אצל מכלוף:“הוא מדבר עם אלוהים”, “אבל אנחנו כבר לא מדברים” – זו אחת השורות החזקות: יש רצון לאמונה, אבל יש גם נתק, לעומת ד’אור – האמונה יותר מרומזת, פחות שבורה.. הקאבר נהיה הרבה יותר קיומי.
“לא תבין את זה, פשוט תמשיך”- התוספת קריטית- ויתור על הבנה, מעבר לפעולה אוטומטית. זה דור אחר:.  פחות אמון בהסברים.יותר הישרדות
מה חזק בקאבר – העמקה פסיכולוגית – הילד הופך פנימי, רלוונטיות לדור צעיר – פחות אידיאליזם, יותר כנות, הפיכת תפילה כללית לזעקה אישית. מה פחות עובד- חלק מהשורות (“מפעיל תמוח”) פחות מחזיקות עומק פיוטי.  החזרתיות  ("תשמור עליי") לא תמיד מוסיפה משמעות חדשה.
אם השיר של דוד ד’אור אומר: “העולם שבור – תשמור על עצמך”, הקאבר של מכלוף אומר: “אני כבר שבור – תשמור עליי”, וזה בעיקר ההבדל.
התוספת של הראפ של מכלוף על גבי ההרמוניה המזוהה עם דוד ד'אור היא לא רק “עוד שכבה” – היא בעצם מנגנון פירוש לשיר המקורי. היא משנה את הדרך שבה אנחנו מבינים אותו. המקור של ד’אור נשמע כמעט על-זמני.
הראפ “מוריד אותו לקרקע” – “מפעיל תמוח חושב / מפסיד עדיין ללב”. זה שובר את האסתטיקה הגבוהה: פחות מוסיקה שמימית של מלאכים, יותר בן אדם מבולבל. הראפ אומר: העולם הזה כבר לא עובד לפי השפה הישנה. הראפ הוא שפה של דור – ישירה, חשופה, פחות מסוננת. לעומת זה, ד’אור מייצג רגש דרך יופי. המשמעות:. זה לא רק קאבר – זה דיאלוג בין דורות.
השורה: “מדבר עם אלוהים… אבל אנחנו כבר לא מדברים” מול ההרמוניה “האלוהית” של ד’אור – יוצר דיסוננס. המוזיקה אומרת: יש גובה, יש אמונה. הראפ אומר: יש נתק.  וזה רגע חזק מאוד בקאבר.  הצליל מאמין – המילים ספקניות.
בלי הראפ – זה היה נשאר שיר יפה. עם הראפ – זה נהיה שיר על למה יופי כבר לא מספיק.

מכלוף תשמור עליי צילום, בימוי ועריכה: מאור גרידיש

תלא תבין את זה 
פשוט תמשיך וזה 
בסוף אמור לקרות לבד
ואם הופכים את זה 
כל איש חשוב כזה 
מחזיק שם ילד מפוחד 
שבשעה מאוחרת 
הוא מדבר עם אלוהים 
אומרים שיש שפה אחרת 
אבל אנחנו כבר לא מדברים 

תשמור עליי
תשמור עליי 
תשמור עליי 
על העולם 
על העולם 
ואז עליי
תשמור עליי

ויש בי ילד רעב 
שלפעמים מתקרב
הוא לא תמים 
הוא כבר מבין שיש אוהב ואויב
מפעיל תמוח חושב 
מפסיד עדיין ללב 
ואם הרווחנו שיעור אז הוא כבר לא מתאכזב 
אני מקווה ש׳תרואה
אני מקווה ש׳תגאה
עשינו דרך לא נכנענו מחזיקים זה את זה
אבל תשמור על העולם ילד
כי אנחנו כבר לא מצליחים 

תשמור עליי
תשמור עליי 
תשמור עליי 
על העולם 
על העולם 
ואז עליי
תשמור עליי

מכלוף פייסבוק