קצב דאנס בלתי משתנה מעלה את משי קלינשטיין על מסלול אמצע רווי מתח. קולה המתרגש מספר את סיפור מצוקתה. הצעקה לשקט היא אוקסימורון המבטא את הסערה הפנימית. השאלות שלה ביחס לחיים – במקום להצטמצם עם הזמן, הולכות וגדלות. אם פעם ניתן היה לצרור אותן בכיס, פתאום צריך עבורן מזוודה שלמה, ואם לא די במזוודה, יש גם מגירת דחוסות בחלומות. השדים והקולות שלה משתתפים בנשף מפואר. זה אומר: ההפרעה הנפשית מגיע לשיא.
משי אירונית, אבל חותרת להצלה ולטיפול לא רק כדי לאחות את מה שנשבר/ נשרט אלא גם להשתחרר מהם (מהשדים, הקולות, השריטות). והנה מתברר לפתע שאין לאבד תקוה – ש"עכשיו יש זמן לחבק ולאחות".
המוסיקה אינה מורכבת. היא מתועלת לזרימה באפיק נגיש ללא תיחכום מיוחד. העיבוד עיבה מעט בשכבה אלקטרונית, שאינה מורידה או מעלה. האם הנרטיב הזה מתאים לדאנס רחבות? אין ספק כי יש כאן בעיה, ועדין השיר מצליח לשדר משהו מעומק זעקת השקט של משי קלינשטיין.
משי קלינשטיין שקט במאי: קובי פלשמן צלם: מתן בללתי
כיס השאלות שלי הפך למזוודה/ הזמן פשוט נטש אותי איתה
לתוך קירות חזרתי/ מוצפת חלומות/ דוחסת חזרה למגירות
אמרו לי תהיי מים / באמצע המדבר
מה שנגמר / מה שנשאר/ מה שמוכר לי
שקט אני צועקת שקט / אני צועקת ושקט
השדים והקולות שבי בנשף מפואר/ לא עוזבים גם כשנהיה כבר מיותר
לתוך מראה נשאבתי / לאינסוף השריטות / עכשיו יש זמן לחבק ולאחות
אמרו לי תהיי מים / באמצע המדבר
מה שנשבר / מה שנפתר/ מה שנסתר לי
שקט אני צועקת שקט/ שקט אני צועקת שקט
