מתי כספי העדיף בקליפ פנצ'ריה על פני סלון ישן. סוג של הומור. במוסיקה הוא בחר בקאנטרי בלוגראס שמח עלי בנג'ו וכינור על פני התרפקות נוגה על מטען הזיכרונות והמשקעים שהסלון הזה, שממתין לאלטע זאכן, מכיל. האנלוגיה בין סופו של הסלון לגורל של כולנו פשטנית משהו.
כספי לא מתרפק ולא מתעצב. הוא מחייך למרות שהטקסט לא כזה. בטריטוריה ה"צמיגית" שלו הוא נראה עליז ומאושר. הנוסטלגיה העגמומית של השיר, הופכת לצליל מתי כספיי עולץ טיפוסי, שמפספס את הסיפור שדני רובס רצה לספר לנו מדמיונו הפורה. העיבוד ברוח אמריקאית-אירית עממית נשמע קישוט נחמד. לא מעבר. האם השיר ייכנס לרשימת הקלאסיים של כספי? – אני בספק.
מתי כספי סלון קטיפה ישן צילום: רני אביב, מתי כספי איורים: בר בן ישי
ברחוב הנביאים באמצע הכיכר/ עומד סלון קטיפה ישן
יום גשום בחוץ מעונן וקר/ ואוטובוס פולט עשן
ברחוב הנביאים עומד סלון ישן/ שמישהו מביתו עקר
יש בו עולם שלם/ וחיים של משפחה
תיכף הוא יעלם/ אל תשאל, זה הגורל/ של כולנו
ופעם מישהו אהב עליו לאט/ ואמא את ילדה ליטפה
ומישהי עליו בכתה את הלבד/ וסבתא מתנה עטפה
סלון עתיק מדי לח ומתפורר/ שדהויה בו הקטיפה
יש בו עולם שלם/ וחיים של משפחה
תיכף הוא יעלם/ אל תשאל זה הגורל/ של כולנו
ברחוב הנביאים לא רואים עתיד/ הזיכרונות מבוישים
לכל סלון יש זמן, ערך ותפקיד/ כמו לכל האנשים
סלון קטיפה ישן ואין מה להגיד/ ואיך כהו כל החושים
יש בו עולם שלם/ וחיים של משפחה
תיכף הוא יעלם/ אל תשאל זה הגורל של כולנו
יום גשום בחוץ מעונן וקר/ ואוטובוס פולט עשן
ברחוב הנביאים באמצע הכיכר/ עומד סלון קטיפה ישן
