המקדם של השיר – הפער בין הדימוי שממנו הגיע “המסתערב במסכה” לבין החשיפה הרגשית .של השיר עצמו. מצד שני: במקום שיר כוחני או הירואי, מתן חסן מביא בלדת פופ־ים־תיכונית שמבוססת על פגיעות, חרדה קיומית וחיפוש עצמי. זה שיר על אדם שמנסה להפסיק לברוח מעצמו.
השורה “איך כותבים שירים ברעש שכזה” פותחת עולם של עומס נפשי וחברתי. זה לא רק “רעש” פיזי אלא רעש שהוא תערובת של גורמים כמו רשתות, ציפיות, הצלחה, פחד להחמיץ, עולם נוצץ ומבלבל.ובהמשך: “לא סגור על מה אני צריך” אפילו משליך על תחושת דור שלם שאיבד מצפן רגשי.
רובו של הטקסט מורכב מקונפליקטים: “רוצה אהבה ומפחד לאהוב”, “רוצה להתמסר אבל לא לוותר”, “רוצה לתפוס אבל גם לשחרר” – הדובר לא באמת יודע איך להיות בעולם. הוא רוצה אינטימיות, הצלחה, אמונה חופש ושייכות, אבל מפחד מהמחיר של כל אחד מהם. הנרטיב שלו אנושי מאוד.
“אני אקדח טעון סרטים יורה ואז בוכה” המטאפורה המצוינת מתארת אדם אימפולסיבי, פצוע, מתפרץ ואז מתחרט ומתפרק. הבחירה ב"אקדח" מתכתבת גם עם הרקע הצבאי והדימוי של “המסתערב”, אבל כאן הנשק מופנה פנימה אל הנפש. זו אחת הנקודות שבהן הדמות הציבורית והאישית מתחברות.
האירוניה בשיר היא שהמשפט “לא מפחד מכלום יותר” נשמע לא כהצהרת כוח אלא כניסיון להשתכנע. כל השיר מלא פחדים – פחד מאהבה, פחד מכישלון, פחד מחשיפה, פחד מריקנות, ולכן “לא מפחד” הוא לא מצב קיים —
אלא יעד נפשי.
“לגדול לטעות להישבר לקבל את החסר” – הפזמון לא מבטיח ניצחון. הוא מדבר על קבלה. לא להיות מושלם אלא להסכים להיות אנושי., וזה חריג בפופ־ים־תיכוני, שלעיתים קרובות כותביו הולכים על דרמה מוחלטת או ביטחון מוחלט.
“לחיות עכשיו כי מה נשאר לנו” – ליבת השיר: אחרי כל הפחדים, המסכות והבלבול, הדבר היחיד שנשאר הוא להסכים לחיות באמת, גם בלי ודאות
חסן שר בלדת פופ־ ביט איטי, עלייה הדרגתית לעוצמה, והפקה שמעצימה את הטקסט ולא להשתלטות עליו. אין כאן דרמות תזמורתיות גדולות. הכוח מגיע מההגשה ומהמילים. השיר מתפתח מתוך הוידוי האישי:
לאט, בזהירות, ואז בהתפרצות רגשית. מה שמחזיק את השיר הוא הטון של מתן חסן – הגשה מלאה כוונה, והרבה רגעים שבהם שומעים כמעט מאבק פנימי בתוך המשפטים. הוא לא שר כמו “זמר כוכב” שמציג ביצועים, —
אלא כמו אדם שמנסה לשכנע את עצמו תוך כדי שירה, וזה מה שהופך את הביצוע לאמין.
העובדה שמתן חסן נחשף אחרי תקופה בתור “מ׳ המסתערב” מוסיפה משמעות לשיר. המסכה לא הייתה רק פיזית. היא הפכה לסמל של הגנה, הסתרה, דמות קשוחה.השיר בעצם מתאר את רגע ההורדה של המסכה.
המשפט – “לא מפחד יותר לחשוף להתקלף” מקבל משמעות כפולה: רגשית וגם ציבורית.
השיר שנכתב ממקום אמיתי ולא רק כדי לייצר להיט. השיר נותן מקום לגבר מבולבל, חרד ורגיש בלי ציניות ובלי פוזה.
ביקורת: יש שורות שנשמעות קלישאות וכלליות מדי כמו “הנשמה רוצה יותר” משפט אפקטיבי רגשית, אבל לא מקורי. ההפקה נשארת באזור בטוח, כלומר – מוזיקלית השיר לא מחדש מאוד בתוך ז’אנר בלדות הפופ־ים־תיכוני.
מתן חסן (המסתערב) לא מפחד בימוי ועריכה: דורון סרי צילום: אופק חן
כמו כולם עומד על הקצה
ואיך כותבים שירים ברעש שכזה
איך מסתפקים במה שיש בעולם כזה נוצץ
לא סגור על מה אני צריך איך בוחרים נכון מה יהיה ומה עדיף ומה בכלל צריך לתת כדי לקבל עוד מזה
רוצה אהבה ומפחד לאהוב
רוצה לגדול ומפחד ליפול
רוצה שאלוהים יגיד אתה יכול
אני רוצה הכל
רוצה להתמסר אבל לא לוותר
רוצה לתפוס אבל גם לשחרר
אלוהים ישמור אני רוצה יותר
מה זה בכלל יותר
לא מפחד מכלום יותר
לגדול לטעות להשבר
לקבל את החסר למצוא תמימות שנעלמה
הנשמה רוצה יותר
לא רוצה גלגול אחר
לחיות עכשיו כי מה נשאר לנו תגידי שנשאר
ויש לי בעיות אני מודה
איזה מעצור מן פצע שכזה
אני אקדח טעון סרטים
יורה ואז בוכה
ובלילות באות המחשבות על אהבות פצועות שנשארו זרוקות
אז בהכל בועט אבל באמת אני רוצה אמת
לא מפחד מכלום יותר
לגדול לטעות להישבר
לקבל את החסר למצוא תמימות שנעלמה
הנשמה רוצה יותר
לא רוצה גלגול אחר
לחיות עכשיו כי מה נשאר לנו תגידי שנשאר
היום מקבל שאני חלק משלם
לא מפחד יותר לחשוף להתקלף
משחרר הכל יהיה מה שיהיה
יהיה מה שיהיה
לא מפחד מכלום יותר
לגדול לטעות להשבר
לקבל את החסר למצוא תמימות שנעלמה
הנשמה רוצה יותר
לא רוצה גלגול אחר
לחיות עכשיו כי מה נשאר לנו תגידי שנשאר
