מה מביא מוסיקאי לחבור לפיוט שנכתב במאה ה-16 ע"י הרב ישראל נג'ארה, מגדולי הפייטנים העבריים בכל הזמנים? הלחן, השירה, הסלסול אולי יבהירו יותר מאשר כל הסבר שכלתני. לא ברור מדוע נועם דוד הסתפק בשורה הראשונה של הפיוט. יתכן שהמטרה הייתה להבליט את האנטרקציה בין המילה לצליל בצורה מינימליסטית ומהודקת.
אכן – נוצר חיבור מסוגנן מעודן בין צליל עוד, בס והקשה. בשירה הבסיסית של דוד יש חספוס אדמתי, שמעניק לה אותנטיות, מחזק את הקשר בין המוסיקה העכשווית לפיוט העתיק. צליל העוד הוא עיטור שקושר בין התרבות היהודית ישראלית, ובין המוסיקה המזרחית לדורותיה. צלילי התופים והבס מטביעים חותם מודרני.
*** הפיוט הוא שיר אהבה בין הדוד לרעיה (המכונה – יַעֲלָה) שנכתב על בסיס משל אהבת הדוד והרעיה בשיר השירים, המסמלת את האהבה בין הקב"ה לעם ישראל.
*** לקראת הופעת ההשקה של אלבומו החדש של נועם דוד, שתתקיים בפסטיבל הג'אז של תל אביב ב-8.12 בסינמטק ת"א
על הבס: אבישי כהן. תופים, גיטרה אקוסטית ועוד: נועם דוד
יַעֲלָה יַעֲלָה בּוֹאִי לְגַנִּי הֵנֵץ רִמּוֹן פָּרְחָה גַּפְנִי
תגובה אחת
מסכימה ומחזקת את חרסונסקי. שורה אחת מפיוט שלם מביעה עולם ומלואו – שיר השירים בכמה מלים המוגשות בתמצית ומתובלות בצלילים שמהדהדים קדושה ירושלמית. העוד והתופים ומחיאות הכף מעלים את המלים מעלה מעלה….מקסים ומרגש! עושה חשק לשמוע עוד קטעים מוסיקליים שנונים ומפתיעים.