"יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל-אביב/ עיר בלי קונספציה"… יש לי סימפטיה לאנשים שמתרגשים בתל-אביב/ עיר בלתי מרגשת".
שלמה גרוניך הביא לא רק משב רוח רענן למוסיקה המקומית, אלא בריזה סוערת. הימים – ימים שהלחנת שירי משוררים נכנסת להילוך גבוה ב"ערב שירי משוררים מס 3" שנערך ע"י גלי צה"ל (1981). גרוניך לוקח את השיר האירוני של מאיר ויזלטיר ועשה ממנו חגיגה מוסיקלית קצבית, קופצנית, מלהיבה. כמעט קונספציה מוסיקלית חדשה בתל-אביב. לנורית גלרון הצטרפה אז בהקלטה התזמורת הפילהרמונית הישראלית. גרוניך לקח שיר והתבונן מזווית מקורית, חיפש קצב שונה, סולם אחר, והנה נולד שיר שלעולם לא התיישן/יתיישן. אחת האטרקציות בפופ המקומי לדורותיו.
יש לי סימפטיה
לאמנות קונספטואלית בתל אביב
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב
עיר בלתי מרגשת
מאורת טיח נואשת
נדנדת פח רועשת
יש לי סימפטיה
לאנשים מתייאשים בתל אביב
