הקלות שבה עושה נצ'י נצ' שימוש בביטוי הנדוש "כפרה שלי". הקלות שבה עושה נצ'י נצ' שימוש בסמבה. צריכים להבין: ההיפ הופ בארצנו במגמת פניה לכיווני מיינסטרים מובהקים. כל אמרגן ילחש לאוזנו של הראפר: תעשה משהו מחניף, מרקיד, כייפי. אז בבקשה: נצ'י נצ' מתענג על הכפרה שלו. מה זה מתענג? מתרפק על רגעי תאווה איתה, ועדיין נשארה סתומה השאלה – אם כל כך טוב, אז מה קרה, שהם כבר לא. אבל זה בטל בשישים. הקיץ הישראלי ארוך.

הדובר תקוע בזיכרון של דמות נשית מהעבר. זה לא קשר יציב או סיפור אהבה קלאסי, אלא חוויה עוצמתית שנצרבה בתודעה. המשפט "את כבר לא תהיי שלי" קובע מראש שזה סיפור על משהו שנגמר – נוסטלגיה מעורבת בכאב.
השורה "אני שיניתי גישה / כשאת הפכת לאישה" מציגה פער: היא מתוארת כבוגרת, בטוחה בעצמה, והוא מודה שהוא עדיין "נער".. יש כאן כנות לגבי חוסר האיזון ביניהם – פער רגשי ובשלותי. זה רמז מוקדם לנושא שחוזר הרבה ביצירה המאוחרת שלו: חיפוש זהות והתמודדות עם חוסר ביטחון.
בחלק האמצעי מתואר קשר שמבוסס כמעט כולו על משיכה וחיבור גופני: "איך הגשמנו כל פנטזיה", "אין מגע נבוך ואין מילה טיפשית"

החיבור מוצג כזורם, טבעי וללא מבוכה – אידיאל של חופש וחוסר שיפוטיות. וגם שורה חשובה: "ואיך למדנו לעשות אהבה, בלי אהבה". מדובר באינטימיות פיזית שלא הפכה לאהבה רגשית.. זה לב השיר. זיכרון של קשר קצר אך משמעותי, פער בין תשוקה לאהבה, ניסיון להצדיק רגש גם כשהוא לא הוביל ל"סוף טוב", גם חיפוש אחר משמעות בחוויות נעורים
פלוטניק שיחק אותה בשיר הזה  שחק אותה ראש קל בסמבה מיד טמפו קלילה ומלטפת. רביד פלוטניק  של אז כנראה הבין שאם לא עכשיו, הוא עלול להחמיץ מומנטום. תראו את הבנות מתענגות בקליפ. זה כל הסיפור. איזה אוי ואיזה כפרה שלי. בידור זה שם המשחק, ונצ'י נצ' חוגג באיזה כפר נופש אהוב על הישראלים.

הביקורת זו נכתבה ב-2017. בתקופת נצ'י נצ' הוא נתפס כראפר צעיר, צבעוני ושובב, עם שירים קלילים ופופיים יחסית כמו "כפרה שלי", הרבה הומור ואנרגיה של פריצה ראשונית.  "כפרה שלי" מייצג היטב את התקופה המוקדמת של נצ'י נצ' – צעיר, ישיר, חושפני, עם שילוב של הומור,רחוב ורגש. ניתוח שלו מראה שכבר אז הייתה לרביד נטייה להתבוננות פנימית, גם אם עטופה בשפה קלילה ובוטה יותר. בשיר הזה הוא עדיין מתמקד בעיקר בחוויה החיצונית (משיכה, סיטואציות), ואילו ביצירה המאוחרת יותר הוא חופר הרבה יותר פנימה – בזהות, חרדות, ביקורת עצמית ופוליטיקה. כלומר: "כפרה שלי" הוא שלב מוקדם במסע של אמן שלומד להבין את עצמו דרך מערכות יחסים.

המעבר ל־רביד פלוטניק (שמו האמיתי), הוא  מעבר ליצירה אישית, חשופה ובוגרת יותר, עיסוק בנושאים עמוקים: זהות, נפש, לחץ, הצלחה, פוליטיקה וחברה, סאונד היפ־הופ רציני ופחות "פופ־ראפ" בקיצור: הוא עבר מראפר צעיר ומגניב לאמן שמציג את עצמו בשמו האמיתיויוצר ממקום בוגר, מודע וביקורתי יותר – מהלך שמסמל התפתחות אישית ואמנותית משמעותית.

נצ'י נצ' רביד פלוטניק כפרה שלי

כפרה שלי – רביד פלוטניק וטונה – המופע המשותף

אוי כפרה שלי/ אוי כפרה שלי/ אוי כפרה שלי/ את כבר לא תהיי שלי
בראשי אותה תמונה/ כשאת הולכת בשכונה/ דיבור מפולפל ובלונד מחומצן שמסתיר / שיער מקורזל ויפה
אני שיניתי גישה / כשאת הפכת לאישה/ אישה אמיתית כזאת שופעת ומלאה בקימורים/ ואני? נער שחולם חלומות רטובים
פזמון: בראשי אותה תמונה/ כשאת רוקדת במסיבה/ איך תפסתי לך תיד ואמרתי / סלחי לי כפרה אולי את במקרה מפתח תקווה
אמרת לי לך קיבינימט, ואז צחקת וענית שכן/ עניתי וואלה זה גורל מכתוב מאלוהים/ כפרה יש לך טרמפ הביתה הלילה
פזמון
איך הגשמנו כל פנטזיה חולנית / בכל סיטואציה אינטרקציה צבעונית/ תגידי מתי המעטנו בערכה של אינטימיות מתוקה / שמפיגה ת'מועקה, כל מהותה תשוקה / איך רק את ידעת מה חשקה נפשי/ אין מגע נבוך, ואין מילה טפשית/ אני לא רוצה שתתלבשי / אף פעם/ כולך אישה כולך נשית/ עשית אותי חלש/ מגיע לך עיטור העוז, מגיע לך צלש/ עשית סלט את אמא של שבת / ואני חוש חש הבלש סקרן לדעת את הגוף שלך/ רק את הגוף שלך
פזמון
איך אהבנו ללמוד אחד השנייה, בשם התאווה/ ואיך למדנו לעשות אהבה, בלי אהבה/ הלילות האלו רק שלנו/ ולא אכפת לי שאף אחד לא יבין אותנו/ לא עוללנו רע לאיש ולא הרגנו אף אחד/ אז תגידי לי במה פשענו? במה חטאנו?

רביד פלוטניק פייסבוק